סימני האזהרה לחיסוני הקוביד ברורים וחזקים. מדוע איש אינו מקשיב?

 ב-30 באוגוסט החליטה הוועדה המייעצת לחיסונים של ה-CDCלהמליץ על מתן חיסון ה-mRNAשל פייזר-ביונטק לבני 16 ומעלה.

בהערות שהגשתי לוועדה ביחד עם עמיתיי, סיפקנו ראיות לאותות בטיחות רבים ממערכת ה-VAERS, תוך שימוש במתודולוגיות שפורסמו על ידי ה-CDCלניתוח הנתונים. במאמר זה, תיארתי את אותות הבטיחות המודגשים בהערות שלנו, שמעלים שאלות דחופות ביחס למאמצי ניטור הבטיחות של החיסון על ידי ה-CDC וה-FDA.

ראשית, ישנה עלייה חסרת תקדים במספר הדיווחים על תופעות לוואי ל-VAERSהקשורה לחיסוני הקורונה. הגרף למטה מדגים את מספר מקרי המוות לכל החיסונים האחרים שדווחו ל-VAERSמדי שנה מאז הושקה המערכת ב-1990, בהשוואה למקרי המוות שדווחו עבור חיסוני הקורונה, ממקורות מתוך ארה"ב ומחוצה לה. 

מאז תחילת ספטמבר, דווחו למערכת ה-VAERS14,506 מקרי מוות, בהשוואה ל-8,673 ב-30 השנים הקודמות עבור כל החיסונים האחרים. זה כבר יותר מפי 50 הממוצע השנתי – ונותרו עוד 4 חודשים עד לסוף השנה.

קשה לדמיין כיצד מישהו יכול להתבונן במספרים האלה ולא להיות לפחות מעט מודאג. ואולם, אנשים רבים פוטרים את החששות הללו, וטוענים כי מספר הדיווחים חסר התקדים נובע מהמספר חסר התקדים של חיסונים שניתנים כעת.

צללתי לתוך המספרים, ואפילו לאחר שלקחתי בחשבון את המספר הכולל של החיסונים, מספר הדיווחים על חיסוני קורונה עדיין מאפיל על שנים קודמות. ראו לדוגמה את איור 2 למטה, אשר מציג את מספר מקרי המוות המדווח למיליון מנות חיסון של כל החיסונים מ-2010-2020, ועבור חיסוני הקורונה. כפי שניתן להיווכח, מדובר בקרוב ל-40 מקרי מוות המדווחים למיליון חיסוני קורונה לעומת ממוצע של 1.6 עבור כל החיסונים האחרים מ-10 השנים האחרונות.

לא משנה מה עשיתי עם הנתונים, או אילו סוגים של תופעות לוואי בחנתי, לא יכולתי לגרום לקפיצה בדיווחים הקשורים לחיסוני הקורונה להיעלם. 

אז מדוע ה-CDCוה-FDAאינם נראים מודאגים לגבי זה? אינני יודע, אך כדי לנסות להשיב על השאלה, עלינו לקחת צעד אחורה ולדבר על ה-VAERS, וכיצד ה-CDCמשתמש בו כדי לאתר אותות בטיחות. 

מערכת ה-VAERS, שהינה משותפת ל-CDC  ול-FDA, הינה טיפוסית לכל מערכות הדיווח המשמשות לניטור הבטיחות של מוצרים רפואיים. למרות השימוש הנרחב בה, ישנן מגבלות ידועות רבות לסוג זה של מערכת. אולי הגדולה מביניהן היא העובדה שזוהי מערכת פסיבית או ספונטנית, כלומר, מסתמכת על רצונם של אנשים ושל צוותי הרפואה להגיש דיווחים "ספונטנית". כך ששיעורי הדיווח הם נמוכים ולא עקביים.

מגבלה נוספת היא שהדיווחים אינם יכולים לשמש באופן מהימן כדי להראות קשר סיבתי בין חיסון או תרופה לבין תופעת לוואי. אז לאיזו מטרה המערכות הללו טובות?

התשובה היא שהן משמשות כדי לספק מעין סימן אזהרה מוקדם. כאשר מספיק דיווחים מצטברים ביחס לסוג מסוים של אירוע תופעת לוואי, דיווחים אלה מייצרים אות בטיחות, מעין פעמון אזהרה. כשפעמון האזהרה מצלצל, אין פירוש הדבר שישנה בוודאות בעיה, אך הוא אמור להתריע בפני הרשויות על בעיה אפשרית ולעורר אותן לבצע חקירה. 

בסוף ינואר פרסם ה-CDCמסמך תדרוך המתאר את נהלי ההפעלה הסטנדרטיים של הסוכנות לניטור השוטף של איתותי בטיחות מחיסוני הקורונה. המסמך משרטט תוכניות לייצר דיווחים שבועיים שיכולים להדגיש את כל אותות הבטיחות שנמצאים לאורך טווח של תופעות לוואי שונות. למרות שדו"חות אלה לא פורסמו לציבור, איננו צריכים להסתמך על ה-CDC, שכן נתוני ה-VAERSהינם זמינים לציבור. 

כדי לזהות אותות בטיחות ביחס לחיסונים חדשים, התבססתי כנקודת מוצא על מחקר שפרסמו חוקרי ה-CDCשניסו לזהות אותות בטיחות ביחס לחיסוני שפעת החזירים H1N1שהוצגו בשנת 2009. החוקרים השוו דיווחי VAERSאודות חיסוני H1N1לדיווחים על חיסוני שפעת רגילים. לכן, נקטתי בגישה דומה והשוויתי תופעות לוואי שדווחו אודות חיסוני קורונה, לאירועים שדווחו אודות חיסונים נגד שפעת. השוואה זו הגיונית מאוד, שכן חיסונים נגד שפעת הם החיסון היחיד הנוסף למבוגרים וקשישים שניתן במספרים גדולים. 

 כמובן, מאחר שמספר חיסוני השפעת והקורונה הניתנים איננו זהה, הגיוני להתבונן במספר הדיווחים פר מנה מוזרקת, עובדה שאיננה מצוינת במסמך התדרוך של ה-CDC. טבלה 1 (למטה) מדגימה השוואה של דיווחי VAERSעבור חיסוני קורונה, לעומת חיסוני שפעת למיליון מנות חיסון, עבור מגוון סוגים של תופעות לוואי וקבוצות גיל. 

 עבור כל סוג של תופעות לוואי, הטבלה מראה את היחס של קורונה-לשפעת, מה שבמלים פשוטות מדגים כמה אירועים נוספים דווחו פר מיליון מנות חיסוני קורונה לעומת המספר פר מיליון מנות של חיסוני שפעת עונתית. 

ההשוואה מבוססת על כל הדיווחים למערכת ה-VAERSבעקבות חיסוני קורונה (מה-15 בדצמבר ועד ל-6 באוגוסט) לכל הדיווחים עבור כל חיסוני השפעת העונתית מחמש עונות השפעת האחרונות (מ-2015/16 ועד ל-2019/20). זיכרו שעבור כל הניתוחים, סילקתי החוצה את כל הדיווחים שהגיעו עבור אנשים עם אינדיקציה לזיהום בקורונה, כמו למשל תוצאת בדיקה חיובית או אפילו חשש לקורונה – כך שלא ניתן להאשים בכך את תופעת הלוואי. 

הדבר הראשון שחשוב לשים לב אליו הוא שעבור כל סוג של תופעת לוואי עבור כל קבוצת גיל, היו יותר דיווחים פר מיליון מנות חיסוני קורונה מאשר עבור חיסוני שפעת. אם אתם מסתכלים על השורה התחתונה עבור כל הקבוצות (בני 12 ומעלה), תראו שעבור כל מיליון מנות חיסון שניתנו, היו פי 19 יותר דיווחים ל-VAERSעבור חיסוני קורונה מאשר עבור חיסוני שפעת, פי 28 יותר אירועים חמורים, פי 91 יותר מקרי מוות, פי 3 יותר דיווחים על תסמונת גיאן בארה (GBS), פי 276 יותר דיווחים על אירועי קרישיות; פי 126 יותר דיווחים על התקפי לב; ופי 136 יותר דיווחים על מיופריקרדיטיס.

כמו כן בולטת השונות בין קבוצות הגיל. לדוגמה, מוות ואירועי קרישיות היו שכיחים יותר עבור קבוצות גיל מבוגרות יותר, בעוד שתסמונת גיאן בארה ודלקת שריר הלב היו שכיחים יותר בקרב קבוצות גיל צעירות יותר.

היחסים עבור מיופריקרדיטיס מציבים את מלוא המשמעות של תוצאות אלו בפרספקטיבה, מכיוון שזוהי תופעת לוואי מוכרת רשמית של חיסוני הקורונה, במיוחד בקרב גברים מתחת לגיל 50 (השתמשנו בשיעורי הדיווח למיליון מנות חיסון מתוך דו"ח זה, שקף 30, כדי לחשב את יחסי הקורונה-לשפעת עבור מיוקרדיטיס, שהיו מעט יותר קטנים מאשר החישובים שלנו). ראו דוגמה לכך בהודעה לעיתונות של ה-FDAובשקופית למטה ממצגת ה-FDA מה-30 באוגוסט שהוצגה בפני ה-ACIP:

בעוד שהיחס קורונה-לשפעת עבור מיופריקרדיטיס עבור בני 12 עד 17 בטבלה 1 היא ליגה לפני עצמה – 1251 ל-1, היחס עבור בני 18-49 הוא 81 ל-1, יחס שהינו בתוך הטווח של יחסים רבים אחרים בטבלה – ואפילו קטן מרבים מהם.

מאחר שה-CDCהכיר בכך שחיסוני הקורונה מבוססי mRNAיכולים לגרום למיוקרדיטיס בקבוצה זו, יחס דיווח של לפחות 81 הוא פעמון אזעקה עולה ויורד שנועד להזהיר אותנו מפני בעיית בטיחות פוטנציאלית.

מדוע אם כן ה-CDCאיננו נראה מודאג מאותות בטיחות אלו? האם זה אפשרי שהם לא הבחינו בהם?

אמנם, השוואת דיווחים על קורונה לעומת שפעת לאחר לקיחה בחשבון של מספר המנות אינה אותה המתודולוגיה המדויקת הצפויה במסמך התדרוך של ה- CDC. למרות שניתן לטעון שהיא ממגוון סיבות שלא אכנס אליהן כאן, רק כדי להיות בטוח, המשכתי ועשיתי את אותו סוג ניתוח בדיוק המתואר במסמך התדרוך ומצאתי אותות בטיחות חד משמעיים.

לפני הצגת התוצאות, אני צריך להסביר כיצד זה עובד, אך לשם כך נצטרך להיכנס קצת לעומק העשב.

המתודולוגיה הינה טכניקת מעקב תרופתי מבוססת היטב, אשר מבוססת על חישוב מה שידוע כ"יחס דיווח פרופורציונלי", או PRR. כדי לחשב את ה-PRR, תחילה עליך לחשב את היחס של כל סוג אירוע מתוך כל האירועים המדווחים על אותו חיסון (קורונה ושפעת).

כך לדוגמה, אנו לוקחים את מספר הדיווחים של VAERSעל דלקת שריר הלב עבור חיסוני קורונה, ומחלקים אותו במספר הכולל של כל האירועים המדווחים על חיסוני קורונה. לאחר מכן אנחנו עושים את אותו הדבר לגבי חיסונים נגד שפעת.

לאחר מכן, כדי לקבל את יחס הדיווח הפרופורציונלי (PRR), נחלק את יחס הדיווחים שקיבלנו עבור אירוע מסוג נתון (כמו מיוקרדיטיס) עבור חיסוני קורונה, ביחס הדיווחים שקיבלנו עבור חיסוני שפעת.

אם יחס חיסוני הקורונה גדול ביחס לזה של חיסוני השפעת, זה שולח איתות שמתריע בפנינו על בעיית בטיחות אפשרית. אות בטיחות מוגדר כ-PRR שהוא גדול מ-2, מובהק סטטיסטית (עם מה שמכונה ערך Chi-squareמעל 4), וכאשר ישנם לפחות שלושה אירועים מסוג זה המדווחים עבור כל חיסון.

טבלה 2 למטה מראה את ה-PPRשחישבתי עבור מספר תופעות לוואי שונות בקבוצות גיל שונות. כל תוצאות ערכי ה-PPRבבולד תואמות להגדרת ה-CDCשל אות בטיחות. זה כולל את כל ה-PPRעבור מוות, מלבד קבוצת הגיל הצעירה, כל ערכי ה-PPRעבור אירועי קרישיות ומיופריקרדיטיס, וכל ערכי ה-PPRעבור התקפי לב, מלבד בקבוצת הגיל הצעירה ביותר, משום ששם לא דווחו התקפי לב עבור חיסוני שפעת. 

שימו לב שכבררית מחדל, שיטת ה-PPRלעולם לא תזהה אות בטיחות עבור אירוע שמעולם לא דווח עבור החיסון ההשוואתי – כמו אפס הדיווחים על התקפי לב בבני נוער עבור חיסוני שפעת שמעולם לא הושוו לחיסוני קורונה - אשר מן הסתם יש לראות בה אינדיקציה חזקה עוד יותר לכך שמשהו אינו כשורה.

האירוע היחיד המהווה חלק גדול יותר של דיווחי חיסוני שפעת מאשר חיסוני קורונה הוא GBS. 

גם כאן ערכי ה-PRRעבור דלקת שריר הלב הם בלתי נתפסים. למרות שערך ה- PRRעבור מיופריקרדיטיס בקבוצת הגיל הצעירה ביותר הוא מחוץ לסולם, הערכים עבור קבוצת הגילאים 18 עד 49 דומים ואף נמוכים מזה של ה-PRRעבור מקרי מוות, אוטמים בשריר הלב ואירועי קרישיות.

מכיוון שהאות לדלקת שריר הלב מעיד על בעיית בטיחות ממשית ומוכרת, ייתכן שאותות אחרים בגודל דומה עשויים להתריע בפנינו על בעיות ממשיות אך לא מוכרות.

לאחר מכן הלכתי צעד קדימה וחישבתי PRRsלכל אירועי הלוואי שהוגשו ל-VAERS. מצאתי 242 תופעות לוואי שסיפקו את ההגדרה של אות בטיחות על פי ה- CDC.

חלקם היו מינוריים, כמו חלומות חריגים או אי נוחות באתר ההזרקה. אך רבים מהם היו משמעותיים מאוד, וכללו, בנוסף לאירועים המוצגים בטבלה 2: דום לב; דימומים מוחיים; תאונות מוחיות (שבץ מוחי); כשל כלייתי; ושטפי דם בנרתיק - וזה רק קצה הקרחון של אירועים רציניים המראים אותות בטיחות חד משמעיים.

87 סוגים נוספים של אירועים לא התייחסו לאות בטיחות רק משום שדווח עליהם רק פעם או פעמיים ביחס לחיסוני שפעת. מעולם לא דווח על 6,159 סוגי אירועים נוספים לחיסוני שפעת, למרות יותר מ-600 מיליון חיסונים נגד שפעת ניתנו בקרב קבוצות הגיל שבדקתי.

עבור אירועים אלה, ניתן לטעון כי אות הבטיחות הוא אינסופי, מכיוון שמספר האירועים במכנה הוא אפס. אבל במקום להפעיל אזעקה, הם נחשבים בהגדרה כבלתי ראויים לחשש.

לא משנה כיצד חתכתי את הנתונים, אות הבטיחות לחיסוני הקורונה צלצל חזק וברור. קשה לדמיין איך מישהו יכול לפספס את זה. זה יהיה כמו לטייל באריזונה וליפול לתוך הגרנד קניון כי לא ראית את החור הגדול באדמה. 

יש אנשים שמזלזלים כשמציגים בפניהם הוכחות אלה. "אי אפשר לסמוך על נתוני VAERS", הם אומרים. "כל אחד יכול להגיש דו"ח וחלק מהדוחות הם הונאה".

כן, כל אחד יכול להגיש דו"ח, וחלקם עשויים להיות הונאה. אבל ה-CDCלא העלה חששות לגבי עובדה זו, וממשיך להשתמש ב-VAERS כדי לעקוב אחר אותות בטיחות.

מחקר שנערך לאחרונה מצא כי 67% מהדוחות של VAERSהוגשו על ידי צוותי בריאות, וה-CDCאישר כי 88% מדוחות המיופריקדיטיס ב-VAERS שבדקו מתאימים להגדרת המקרה שלהם.

כן, מערכת ה-VAERSאינה מושלמת, אך הרוב הגדול של הדוחות לגיטימי ואמין.

טענה נוספת שמועלית היא שהגידול בדיווח הוא מלאכותי. אנשים רבים מפחדים מהחיסונים החדשים הללו. המודעות ל-VAERSגבוהה יותר מאי פעם, והממשלה עודדה באופן פעיל ובמקרים מסוימים גם דורשת מאנשים לדווח על תופעות לוואי – אז כמובן שדיווחי VAERSיגדלו.

אבל זה לא אומר שיש באמת יותר אירועים. תופעה זו ידועה בשם "דיווח מעוּדד" (או "דיווח מגורה").

איש באף אחת מישיבות הוועדה המייעצת של ה-CDCלא העלה חשש מכך שהדיווחים של VAERSמנופחים. אם הגידול חסר התקדים בדוחות VAERSנבע רק מדיווח מגורה, חוקרי ה-CDCאומרים לנו שעלינו לצפות לראות יחסי קורונה-לשפעת ו-PRRדומים בערך עבור סוגים שונים של אירועים. אם כן, אם חלה עלייה של פי 20 בדיווח על אירועים חמורים, נניח, אזי אמורה להיות עלייה דומה בסוגים אחרים של אירועים.

מבט קצר בטבלאות 1 ו-2 מראה בבירור שזה לא המקרה – שיעורי הדיווח משתנים מאוד בין סוגי אירועים שונים, וגם בין קבוצות גיל שונות לאותו אירוע.

זוהי מתנה עצומה שהעלייה - או לפחות חלק גדול ממנה - אינה נובעת מדיווח מעורר. ואכן, תת-דיווח מהווה בדרך כלל חשש גדול יותר ביחס לנתונים כמו VAERS, ויש סיבות טובות לחשוב שהמספר האמיתי של אירועים שליליים גדול בהרבה.

אבל אם אות הבטיחות מ- VAERS חזק וברור וניתן לסמוך על דיווחי VAERS, אז איך ה- CDCלא קולט את זה? או שהם מתעלמים מזה? קשה לומר.

יתכן שזה קשור לאופן שבו ה- CDCמטפל באותות ברגע שהם מזוהים. הפרוטוקולים של הסוכנות דורשים סקירה קלינית יסודית של אירועים המפעילים אות בטיחות על מנת לקבוע אם האירוע עלול להיגרם על ידי החיסון. אם זה המצב, ייתכן שהם מצאו אותות בטיחות, אבל אז קבעו שאין קשר סביר ולכן אין סיבה לדאגה.

אולם המשמעות של זה בפועל היא שאם חוקרי ה-CDCאינם מבינים כיצד החיסונים החדשים הללו – העושים שימוש בטכנולוגיה של תרפיה גנטית ואשר היה להם שימוש מוגבל בבני אדם בלבד – עלולים לגרום לסוג מסוים של תופעות לוואי, ההנחה היא שאין קשר סביר.

לדוגמה, ה-CDCהצהיר לאחר סקירת למעלה מ-7,000 דיווחים על מקרי מוות שדווחו בארה"ב החל מה-7 בספטמבר, כי הם לא הצליחו לקבוע קשר סיבתי סביר לאף אחד מהם, למעט שלושה עקב תסמונת TTP ‏(thrombotic thrombocytopenic purpura) מהחיסון של יאנסן.

אבל השיטות והקריטריונים שהם משתמשים בהם לעשיית קביעות אלה אינם מתפרסמים בשום מקום, בהנחה שהם קיימים. יהיה קל יותר לקחת את המילה שלהם לגבי קביעה זו אם תהליך קבלת ההחלטות שלהם לא היה מוסתר מאחורי מעטה של סודיות.

ואולי זו הבעיה הגדולה מכולן: חוסר שקיפות. דיווחי VAERSהם ציבוריים, וזה ראוי לשבח, אבל מה שה-CDCעושה עם הדוחות האלה מוסתר ברובו מהעין.

לדוגמה, מסמך התדרוך של CDCהמתאר את התוכניות לניטור VAERSמדבר על הפקת כמה עשרות טבלאות או יותר מדי שבוע המפרט את החיפוש של הסוכנות אחר אותות בטיחות. למיטב ידיעתי, אף אחד מאלה מעולם לא פורסם לציבור.

זיכרו גם כי VAERSאינו מקור הנתונים היחיד שבו משתמש ה-CDCלצורך ניטור בטיחות. המקור העיקרי הנוסף הוא מאגר נתוני הבטיחות לחיסונים (VSD), שאמור להיות אמין יותר מ-VAERS, מכיוון שהוא משתמש בתיעוד רפואי של מטופלים מכמה מקופות החולים הגדולות במדינה.

ישנן מספר יוזמות מתמשכות לניטור חיסוני הקורונה המשתמשות ב- VSD, כולל "הערכת בטיחות חיסונים לקוביד-19 בנשים בהריון ותינוקותיהן", "תמותה וחיסון עם חיסוני קוביד-19", "בטיחות חיסונים ל-קוביד-19, הפלות ספונטניות ולידות שקטות", וכן, "מחלת קוביד-19 מואצת מתווכת חיסון (VMED) ויעילות חיסונים".

אף שמאמצי הניטור הללו בהחלט ראויים לשבח, הרי שמתוך החמישה שכבר היו אמורים להתחיל להניב תוצאות ראשוניות ודוחות ביניים, רק תוצאות חלקיות משניים מהם הוצגו בפני הוועדה המייעצת של ה- CDCאו פורסמו באופן כלשהו.

איפה האחרים? ואיך אי פעם זה יכול להיות מוצדק לאלץ עובדים להתחסן כאשר עדיין חסרות כל כך הרבה מהראיות בנוגע לבטיחותן?

יש צורך בדחיפות בדין וחשבון מלא ושקוף של ניטור הבטיחות של ה-CDC, כולל התקשורת הפנימית ותוצאות כל הדוחות וניתוחי הביניים, בין אם באמצעות בקשת חוק חופש המידע, צו של הקונגרס או באמצעים אחרים.

לציבור מגיע לדעת כיצד ה-CDCהגיע למסקנה שאין קשר סביר בין חיסוני קוביד-19 לבין אלפי מקרי המוות שבדקו, וגם מדוע לא הצליחו לזהות אותות בטיחות – או אם כן זיהו, מדוע הם מתעלמים מהם.

נכתב בהמשך: מאז השלמת מאמר זה, אני ואחרים הגשנו הערות לישיבת הוועדה המייעצת לחיסונים ומוצרים ביולוגיים (VRBPAC) של ה-FDA ב-17 בספטמבר, שהצביעה ברוב קולות מכריע של 16 ל-2 לא לאשר מנת בוסטר לאנשים מתחת לגיל 65, בהתייחסם למחסור בנתוני בטיחות ויעילות מספקים.

עם זאת, ה-FDAדחתה את המלצת הוועדה המייעצת שלה, וכך גם ה-CDC, כאשר הוועדה המליצה כנגד אישור מנה שלישית של פייזר לכל מי שאיננו בן 65 ומעלה, דיירי מוסדות סיעודיים ואנשים עם מחלות רקע. 

ג'וש גוצקו, Ph.D, הוא מרצה בכיר בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ובמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.