"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
מה שהתחיל כמכתב ביקורת סטנדרטי לעורך של כתב עת רפואי מוביל, הפך לאחת הפגיעות האתיות החמורות ביותר שבהן נתקלנו - פגיעה שמערערת על מהימנות מנגנון הפיקוח המרכזי של השיח הרפואי-מדעי
המאמר שלפניכם חושף מקרה נדיר וחמור של הפרת אתיקה מדעית, שהתרחש בתהליך השיפוט של אחד מכתבי העת הבולטים בעולם בתחום החיסונים, במהלך משבר בריאות עולמי.
הסיפור שלנו, כמו לא מעט חשיפות מדעיות מטרידות, התחיל משאלה. מחקר פרובוקטיבי שהתפרסם בכתב העת Vaccine - מהמשפיעים ביותר בתחום הרפואה – שאל: "האם אנשים אינטליגנטיים נוטים יותר להתחסן?" המחקר, שנערך על ידי צור ועמיתיה (Zur et al., 2023), בחן חיילים בצה"ל במהלך מגפת הקורונה, והגיע למסקנה נחרצת: "אינטליגנציה גבוהה היא המנבא החזק ביותר להיענות לחיסון".
קראנו את המאמר בתחושת אי-נוחות שהלכה והחריפה. הקפיצה המושגית הייתה דרמטית, הבחירות המתודולוגיות עוררו תהיות, וההשלכות האתיות – מטרידות מאוד, במיוחד על רקע ההקשר שבו נערך המחקר.
חשוב לזכור: לא מדובר באזרחים המקבלים החלטות רפואיות עצמאיות בשגרה. הנבדקים היו חיילים צעירים, הפועלים במסגרת היררכית נוקשה, ונתונים ללחצים חברתיים ומוסדיים כבדים להתחסן. כל זה התרחש בתקופה רגישה במיוחד – שבה מדיניות התו הירוק הייתה בתוקף והפעילה לחץ נוסף על מי שבחר לא להתחסן.
ניסחנו מכתב קצר לעורך כתב העת – בן 500 מילים, בהתאם להנחיות ההגשה.
במכתב העלינו שאלות מדעיות מובהקות, לצד הסתייגויות אתיות חמורות. תהינו האם ההתנהגות שהמחברים הגדירו במחקר כ"היענות" (adherence) יכולה באמת להיחשב להחלטה חופשית, לאור הנסיבות שבהן התקבלו ההחלטות.
טענו גם שאם כוונת המחברים הייתה למדוד היענות רפואית – ולא ציות למסגרת – היה עליהם להתמקד דווקא במנה הרביעית של החיסון.
בשלב שבו הוצעה המנה הרביעית, היא כבר לא הייתה בגדר חובה – אף שגורמי רפואה עדיין המליצו עליה.
ובכל זאת, על פי נתוני המחקר עצמו, רק כ־0.5% מהמשתתפים בחרו לקבל אותה – נתון שמערער באופן חד את הטענה המרכזית של החוקרים.
סיימנו את המכתב באזהרה אתית רחבה יותר: טענות בלתי מבוססות הקושרות בין הססנות חיסונים לאינטליגנציה נמוכה עלולות לעורר זיכרונות היסטוריים אפלים – תקופות שבהן קבוצות מוחלשות הוצגו כפתולוגיות והולעגו בשם ה"מדע".תחתית הטופס
מתוך תחושת ביטחון בכך שהביקורת שלנו מדויקת מדעית וחיונית מבחינה אתית, הגשנו את המכתב ב־22 באוקטובר 2023.
הוא היה תמציתי, מכבד, ונכתב בקפידה כדי לעמוד בכל כללי כתב העת – כולל מגבלות מחמירות על מספר המילים והמקורות.
האמנו שאנו נוטלים חלק בדיון מדעי הוגן שנערך בתום לב.
לא שיערנו לאן זה יוביל.
במשך זמן רב לא התקבלה כל תגובה, והשתיקה המתמשכת החלה לעורר סימני שאלה.
ימים הפכו לשבועות, שבועות לחודשים – אך מכתב תשובה ממשי מכתב העת לא הגיע.
מדי פעם קיבלנו התראות אוטומטיות, שלפיהן ה"סקירות הנדרשות" הושלמו – בכל פעם רמז לכך שההחלטה קרבה.
אלא שהתגובה המיוחלת לא הגיעה, וההגשה שלנו נותרה במעין 'לימבו' מתמשך.
הסטטוס שלה השתנה שוב ושוב לאורך כחצי שנה – אך תמיד חזר ל"נמצא בבדיקה".
התחלנו לחוש שמשהו בתהליך פשוט לא מתנהל כשורה.
לבסוף, במרץ 2024, התקבלה סוף סוף תגובה. העורך כתב כי "השופט/ים העלו מספר נקודות", וכי "אם ניתן לבצע תיקונים מהותיים במאמר שיענו על ההערות", הוא "ישמח לשקול מחדש את פרסומו".
מה שבלט מיד היה מספר הסוקרים שהוקצו למכתב הקצר שלנו.
על פי אופן התיוג של ההערות, נראה כי חמישה סוקרים בחנו את המכתב – מספר גבוה באופן חריג בהתחשב בכך שמדובר במסמך בן 500 מילים בלבד.
ואולם בפועל צורפו רק שלוש חוות דעת. ההערות של סוקרים 1 ו־2 לא הופיעו כלל.
סוקר 3 סיפק ביקורת חיובית מאוד, ואילו סוקרים 4 ו־5 ביקרו את המאמר בחריפות.
אלא שחוות הדעת שלהם היו זהות לחלוטין – מילה במילה – כאילו הועתקו והודבקו.
מטריד אף יותר: חוות הדעת הזהות כללו, ככל הנראה, מידע מבפנים.
בתגובה לחשש שהעלינו בנוגע לאי-התאמות בנתונים המשלימים של המחקר, הסוקרים כתבו שהם "מבינים [ש]גרסה מתוקנת הוגשה לעורך".
זה היה תמוה ביותר. עוד כששלחנו את הביקורת, פנינו לצור ועמיתיה – מחברי המחקר – וביקשנו הבהרה או תיקון להצגת הנתונים הפגומה.
אולם הם מעולם לא שלחו תיקון, ולמיטב ידיעתנו לא פורסם עדכון כלשהו באתר כתב העת.
כיצד, אם כן, ידעו הסוקרים האנונימיים – שאמורים להיות עצמאיים – על קיומה של גרסה מתוקנת?
בנקודה הזו, אנו מודים – תחושת חשד החלה לחלחל.
ובכל זאת, בחרנו להניח תום לב והמשכנו בתהליך.
שלחנו מכתב מתוקן בליווי תשובה מפורטת לעורך ולסוקרים – ארוכה בהרבה מההגשה המקורית. ענינו על כל נקודה ביקורתית, תיקנו מספר מקרים שבהם הסוקרים ייחסו לנו דברים שמעולם לא אמרנו, וחזרנו והדגשנו את עיקרי הביקורת: אופן המסגור של המחקר, המתודולוגיה שלו, והשלכותיו האתיות.
האמנו שאנו משתתפים בשיח מדעי הוגן.
לא היה לנו מושג עד כמה האמונה הזו תעמוד למבחן.
שבעה חודשים נוספים חלפו – וכתב העת לא סיפק כל תגובה.
ואז, ב־29 באוקטובר 2024, קיבלנו סוף סוף מכתב החלטה רשמי מהעורך הראשי של כתב העת Vaccine.
כך נכתב בו:
"ד"ר יעקב אופיר היקר,
המאמר הנ"ל הוערך כעת על ידי מומחים בתחום, המשמשים כסוקרים עמיתים עבור כתב העת Vaccine. לאחר סקירה מעמיקה, אני מצטער להודיעך על ההחלטה לדחות את כתב היד, מבלי לאפשר הגשה מחדש. הערות הסוקרים (והעורך, אם קיימות) מצורפות מטה."
התגובות של הסוקרים שהופיעו בהמשך היו קצרות וסתמיות:
סוקר 4 כתב: "הההתאמות הקלות שנעשו בניסוח כתב היד אינן עומדות ברמת התיקונים המקיפה הנדרשת לצורך פרסום. לפיכך, אני ממליץ שלא לפרסם כתב יד זה".
לא צורפה כל הבהרה. לא הוזכרו חוות הדעת החיוביות הקודמות. לא צורף כל סיכום מטעם המערכת.
רק דחייה שקטה ועמומה – שנראה כי התבססה אך ורק על חוות הדעת ה'אובייקטיבית' של סוקר 4.
היינו מוטרדים מאוד. פנינו במייל לעורך הראשי של כתב העת, וביקשנו, בנימוס, לקבל את מלוא חוות הדעת של חמשת הסוקרים.
לא קיבלנו כל תגובה.
פנינו אפוא למרכז התמיכה של המו"ל – אלסוויר (Elsevier).
נציגת שירות אדיבה העבירה לנו מיד את קובץ הסקירות המלא.
אנחנו באמת מקווים שהיא לא נענשה על כך, שכן כל פרט נוסף שעלה מהקובץ היה מטריד יותר מהקודם.
מה שקיבלנו מאלסוויר כלל, לראשונה, את הביקורות החסרות של סוקרים 1 ו־2 – ושתיהן היו חיוביות מאוד.
אחת מהן אף קבעה כי הביקורת שלנו "כה תקפה וחשובה", עד כי היא מצדיקה בחינה מחודשת של עצם פרסום המאמר המקורי.
הסוקר אף הציע לשקול את משיכת המאמר – אם מחבריו לא יצליחו להשיב כראוי לטענות.
ואז התגלה הדבר החמור ביותר.
עמוק בתוך קובץ הסקירות נמצאו הערות שכותרתן "לעורך בלבד".
בחלק זה, סוקרים 4 ו-5 – אותם אלו ששלחו ביקורת שלילית זהה – הזדהו בגלוי:
"סקירה זו נכתבה במשותף על ידי […], כחוקרות-שותפות בעבודה הנזכרת לעיל" (השמות הושמטו במכוון, מתוך בחירה להתמקד בכשל המערכתי ולא באנשים עצמם).
מחברות המאמר המקורי – זה שאותו ביקרנו – הן אלו שמונו לסקור את המאמר שלנו, באנונימיות. הן העריכו את הביקורת שלנו על העבודה שלהן עצמן – והמליצו לדחות אותה.
בחוות הדעת הפומבית הן אף התייחסו לעצמן בגוף שלישי, כאילו היו סוקרות ניטרליות.
בין היתר, כתבו: "אנו מבינים [ש]גרסה מתוקנת הוגשה לעורך" – כאילו לא הן היו אלה שהגישו אותה בעצמן.
לא ייתכן שמדובר בטעות עריכה תמימה.
גרוע מכך – הדבר הוסתר מאיתנו.
המידע נחשף רק לאחר שדרשנו שקיפות מלאה, וקיבלנו את הקובץ דרך ערוץ עקיף.
התנהלות כזו אינה רק שנויה במחלוקת – היא מהווה הפרה ישירה של ההנחיות האתיות של אלסוויר עצמה. 2
על פי דף המידע הרשמי של אלסוויר בנושא ניגוד עניינים, "על הסוקרים לחשוף גם כל אינטרס מתחרה שעלול להטות את שיפוטם לגבי כתב היד" .
עוד נכתב שם כי "ניגודי עניינים יכולים להתקיים גם כתוצאה מקשרים אישיים, תחרות אקדמית או מעורבות רגשית-אינטלקטואלית" - בדיוק הסוג של ניגוד עניינים שהתממש במקרה זה.
בולטת אף יותר היא השאלה המנחה במסמך להערכת היושרה בתהליך:
"האם הקשר, כאשר ייחשף מאוחר יותר, יגרום לקורא הסביר להרגיש מרומה או מוטעה?".
במקרה שלנו, התשובה חד-משמעית.
מחברות המחקר המקורי הורשו לסקור בעילום שם את הביקורת על העבודה שלהן עצמן – ולהמליץ על דחייתה.
כל זאת, ללא גילוי נאות, ללא שקיפות, ובסתירה בוטה לסטנדרטים שהן עצמן אמורות היו ליישם.
לאור חומרת ההפרות האתיות, פנינו שוב לעורך הראשי של Vaccine.
ביקשנו תגובה רשמית, וקראנו לשקול מחדש את פרסום המכתב – או לכל הפחות, להכיר בניגוד העניינים שנחשף.
הפעם לא נדרשנו להמתין.
באותו יום שבו הודענו לכתב העת על ההתנהגות הפסולה שגילינו, קיבלנו תשובה – אך לא מהעורך הראשי, אלא מהעורך המדעי של Vaccine, ד"ר דיור בירנס.
באימייל נכתב:
"הסקירה והבדיקה הפנימיות שביצעה מערכת כתב העת Vaccine בנוגע לכתב היד ולמכתבים שהתקבלו, תרמו גם הן להחלטה הסופית, בנוסף לתהליך הסקירה של הסוקרים החיצוניים. לכן, ההחלטה לגבי מכתב זה היא סופית."
לא ניתן כל הסבר נוסף (ואפילו לא פורט למי מתייחסים "המכתבים שהתקבלו" – לא ברור האם מדובר במכתב הביקורת ששלחנו, או במסמכים נוספים שלא נחשפו).
לא הוצג דין וחשבון. לא בוצע תיקון. ולא הייתה שקיפות.
היום ברור לנו – הסיפור שלנו מעולם לא נסב באמת על מכתב אחד, או על מאמר בודד.
המאמר שביקרנו, ואפילו מכתב הביקורת שלנו – כבר אינם העיקר.
מה שנחשף לאורך הדרך גדול בהרבה: פגיעה חמורה בליבו של המנגנון המדעי – בתוך אחד מכתבי העת המובילים בעולם.
בעידן שבו אמון הציבור במדע הולך ונשחק, אנו מאמינים שהתהליכים המדעיים חייבים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של שקיפות, הוגנות ואחריות.
ביקורת עמיתים נועדה להבטיח את הסטנדרטים האלה – לוודא שהביקורת תתקבל ברוח פתוחה, ושטענות מדעיות ייבחנו, לא ייהדפו או יושתקו.
מה שקרה כאן הפר את כל זה.
אותן מחברות שאת עבודתן ביקרנו קיבלו סמכות לדון בביקורת שהופנתה אליהן עצמן.
הן עשו שימוש בסמכות הזו כדי לדחות את הביקורת שלנו – מבלי לחשוף את זהותן.
העורך איפשר זאת. כתב העת גיבה זאת.
וכל זה הוסתר מאיתנו — עד שדרשנו לחשוף את התהליך.
בחרנו לפרסם את הסיפור שלנו – לא מתוך מטרה לתקוף אנשים מסוימים, אלא כדי להרים דגל ולהצביע על כשל מערכתי חמור.
אם זה יכול לקרות באחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם – הוא יכול לקרות בכל מקום.
אנו קוראים לקהילה המדעית, לעורכים ולמוציאים לאור לשאול את עצמם:
איזה סוג של מדע אנחנו רוצים לייצג?
כזה שמסתתר מאחורי שתיקה – או כזה שמזמין ביקורת?
הגרסה המלאה של הסיפור, שלב אחר שלב – יחד עם המכתב המקורי ששלחנו לכתב העת Vaccine – זמינה כאן כ-preprint.
ההשתקה הייתה בוטה. אנחנו בחרנו לקרוא עליה תיגר.
** המאמר הינו גירסה ערוכה בעברית של המאמר המקורי שלנו - Ethical Collapse in the Peer Review of a Leading Vaccine Journal, שפורסם באתר Brownstone Institute.
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
תגובות לכתבה זו יועברו לאישור לפני פרסום. אנא השתמשו בשפה מכבדת ואם מצאתם טעות, אנא צרפו נימוק ענייני וקישור למקור הטענה.
הצו מורה למזכיר המדינה האמריקאי לעצור העברת כספים, תמיכה ומשאבים ל-WHO ולהפסיק את המו"מ על אמנת המגיפה של ה-WHO. כבר לפני ארבעה ימים השיק הארגון פנייה בהולה ל'השלמת הכנסה' של 1.5 מיליארד דולר - ה'חור בתקציב' שיוצרת פרישת ארה"ב, שמעמיד בסימן שאלה את יכולתו של הארגון לפעול
מחקר תצפיתי שפורסם ב-JAMA Psychiatry טוען שמחלת הקורונה מגבירה את הסיכון ללקות בהפרעות פסיכיאטריות, וכי חיסוני הקורונה עשויים להפחית את ההשלכות הפסיכיאטריות מקורונה. אך האומנם מסקנה זו נתמכת בשיטת המחקר או בממצאיו? במאמר תגובה שהתקבל לפרסום אף הוא ב-JAMA Psychiatry אנו מצביעים על בעיות במתודולוגיה ובממצאים שמערערות על המסקנה הזו - מסקנה שאף עלולה להטעות את הרופאים והציבור בהתחשב במחקרים חדשים המצביעים דווקא על נזקים פסיכיאטריים בעקבות החיסון
הספר "הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין היא לא תרופה" הוא עבודה מדעית-בלשית יוצאת דופן, שבוחנת ביסודיות ומרסקת לרסיסים אחת לאחת את כל הנחות היסוד שעל בסיסן נרקמה האגדה המודרנית שלפיה ADHD היא מחלה, והסמים הממריצים שניתנים לעשרות מיליוני ילדים בעולם, הדומים לקוקאין בהרכבם הכימי ובהשפעתם על התודעה – הם תרופות
הן מתוארות כ"תרופות הפלא" להרזיה, וקמפיין עטור כוכבים ומשפיענים הוביל לזינוק אקספוננציאלי בכמות המרשמים שלהן בשנים האחרונות. ואולם, לצד הפופולריות הגדלה של התרופות מקבוצת ה-GLP-1, מצטברים גם דיווחים על מגוון תופעות לוואי, חלקן חמורות, כולל שיתוק קיבה, דלקת בלבלב, סרטן בלוטת התריס, מחשבות אובדניות ועוד. כתבה זו סוקרת את התופעות והסיכונים המרכזיים שדווחו
הדו"ח חושף שחיתויות במערכת הבריאות האמריקנית, תוקף את מדיניות הסגרים, המסכות, סגירת בתי הספר וכפיית החיסונים שנעשתה ללא ביסוס מדעי ותוך הטעיית הציבור והפצת שקרים, ואת התלות המופרזת ב-WHO ובסין, ומפנה אצבע מאשימה כלפי ממשל ביידן ופקידים בכירים ובראשם ד"ר אנתוני פאוצ'י, על חלקם בהפצת המגיפה ועל ניסיונותיהם לשבש את חקירת הוועדה
ההסדר החשאי וחסר התקדים הזה נחתם מיד לאחר פרישתו של פאוצ'י מה-NIAID בין שירות המרשלים של ארה"ב לבין משרד הבריאות והשירותים האמריקני (HHS), ונחשף באמצעות בקשת חופש מידע על ידי אתר Open the Books והעיתונאי החוקר ג'ורדן שכטל
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.