"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
הסיפור של ד"ר פאולו מקיאריני, המנתח הכריזמטי שעולם הרפואה הכתיר כחלוץ תחום תאי הגזע אך התברר כנוכל רצחני שהרג בייסורים את מרבית מנותחיו בשיטה ה"מהפכנית" שפיתח להשתלת איברים סינתטיים, הוא הרבה יותר מעוד תסריט נטפליקס על שרלטן בעל קסם אישי. זהו סיפור שמדגים את הקלות הבלתי נסבלת של מעשי נוכלות מסוכנים ברפואה, ואת הכשל המערכתי של כל המוסדות והמערכות החשובים בעולם הרפואה שהיו אמורים לעצור אותם
מאמר זה סוקר את חלקה של כל אחת מהמערכות הרפואיות המרכזיות שהיו שותפות למעשי הנוכלות של ד"ר מקיאריני ואיפשרו אותם. בשל אורכו, הוא מחולק לשלושה חלקים. חלק א' המובא כאן מציג את הפרשה ואת התפקיד שמילא בה מכון קרולינסקה היוקרתי בשטוקהולם. בחלקים ב' וג' שיפורסמו בימים הקרובים יוצג חלקם של כתבי העת הרפואיים, של מוסדות רפואיים נוספים ושל המדיה.
"השקר הגדול ביותר בהיסטוריה הרפואית", כך כונתה שערוריית פאולו מקיאריני, המנתח הכריזמטי שעולם הרפואה הכתיר כחלוץ תחום תאי הגזע ושהצליח להקסים אפילו את בכירי מכון קרולינסקה היוקרתי בשטוקהולם – אך התברר כלא יותר מנוכל רצחני שהרג את מרבית מנותחיו בשיטה ה"מהפכנית" שפיתח להשתלת איברים סינתטיים, הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות נגדם, בהונאה ובמניפולציות מחקריות, ונידון לאחרונה למאסר של שנתיים וחצי.
ב-2008 נראה היה שעולם הרפואה עומד בפני מהפיכה אדירה – "עידן הרפואה הרגנרטיבית" נפתח. עולם חדש, שבו, כך הובטח לנו, ניתן יהיה להחליף במהירות ובביטחה כל איבר פגוע, בין אם כתוצאה מפציעה או מחלה, באיבר שגודל בהתאמה אישית במעבדה.
המטאור בחזית המהפיכה היה המנתח האיטלקי ד"ר פאולו מקיאריני. ביוני 2011 ביצע ד"ר מקיאריני ביחד עם עמיתיו במכון קרולינסקה את ההשתלה הראשונה בעולם של איבר סינתטי, שבו החליף את קנה הנשימה הפגוע של המטופל בקנה מפלסטיק שהושרה בתאי גזע עצמיים. הרעיון מאחורי הפיתוח היה שהקנה הפלסטי – ובהמשך איברים סינטטיים אחרים שיושתלו – אמור לשמש כמעין פיגום שעליו "ייזרעו" תאי הגזע, אשר יצמחו ויהפכו אותו לאיבר חי ומתפקד. כך, נטען, החולים לא ייאלצו עוד להמתין לתרומת איברים, ומכיוון שתאי הגזע ניטלים מהמטופל עצמו, לא תהיה דחייה של האיבר.
זה היה החלום הרטוב של הרפואה המודרנית. הקהילה הרפואית הייתה אחוזת התרגשות והמדיה יצאו מגדרם. "פריצת דרך רפואית מרעישה", כך בישרו אינספור כתבות ברחבי העולם. "לראשונה: איברים מותאמים אישית עם תאים מהגוף", הייתה כותרת הכתבה שפרסם הניו יורק טיימס. "השתלת איבר 'ביו-מלאכותי' כזה תהיה הליך ראשון מסוגו בתחום הרפואה הרגנרטיבית, שבמשך עשרות שנים מבטיחה עתיד של איברים חלופיים מוכנים – כבדים, כליות, אפילו לבבות – המיוצרים במעבדה. עד כה, העתיד הזה נותר בגדר פנטזיית מדע בדיוני. אולם כעת, חוקרים כמו ד"ר מקיאריני בונים איברים בגישה אחרת, כשהם משתמשים בתאי הגוף ומאפשרים לגוף עצמו לעשות את רוב העבודה".
מקיאריני עצמו הפך לסופרסטאר. "חלוץ מדעי", "מנתח כוכב-על", "מחולל נסים", הם רק כמה מהסופרלטיבים שנקשרו לשמו. במכון קרולינסקה הוא זכה להערצה עיוורת ממש – עד כדי כך שאחד הרופאים שעבדו איתו סיפר שראשי המכון קיבלו את פניו בכל פעם שהגיע "כמו כלב שאדוניו מגיע עם עצם שמנה". ברוסיה העניק לו פוטין מגה-מענק של 2.6 מיליון דולר. זאת, בנוסף על חסויות ומימון מקרן המדע הרוסית ומבית הספר לרפואה באוניברסיטת קרסנודר, שבו הוא ביצע ארבע השתלות של קנה הנשימה המלאכותי. ההייפ סביבו ברוסיה היה כה אדיר, עד כי מטופלים שסבלו מבעיה בקנה הנשימה השתתפו בהגרלה על הזכות לעבור אצלו את ההשתלה. במקביל, הוא ניתח גם בבתי חולים בבריטניה, בספרד, באיטליה, בארצות הברית ובמדינות נוספות, כשהוא טס ממקום למקום ומתקבל בכל אחד מהם בכבוד מלכים.
ההייפ סביב ד"ר מקיאריני ברוסיה היה כה אדיר, עד כי מטופלים שסבלו מבעיה בקנה הנשימה השתתפו בהגרלה על הזכות לעבור אצלו את ההשתלה.
אבל חמש שנים לאחר מכן, החלום הזה התנפץ כשתחקיר דוקומנטרי בן שלושה חלקים ששידרה ב-13 בינואר 2016 הטלוויזיה השוודית – Experimenten (הניסויים), חשף שקני הנשימה המלאכותיים של מקיאריני היו הונאה אחת גדולה. מתוך תשעה החולים שהוא ערך בהם את ההשתלה הניסיונית בין 2011 ל-2014, שבעה מתו, הצעירה שבהם תינוקת בת שנתיים. השניים היחידים שנותרו בחיים שרדו בזכות העובדה שקנה הנשימה הסינתטי שהוא השתיל אצלם הוסר והוחלף בקנה נשימה מתורם.
התחקיר חשף כיצד מקיאריני שיקר למעשה לאורך כל הדרך. הוא שיקר כשטען שניסה את קנה הנשימה הסינתטי על בעלי חיים לפני שהחל לנתח בני אדם; הוא שיקר כשהצהיר שהיה לו אישור של ועדת האתיקה להליך הניסיוני והמסוכן בזמן שלא ניסה אפילו לבקש אישור כזה – מן הסתם משום שידע שלא יקבל; הוא תיאר באופן שקרי את מצבם של המטופלים לאחר הניתוח – הן במסיבות עיתונאים מתוקשרות שערך, והן במאמרים שפרסם בכתבי עת מובילים; והנורא מכל, הוא הקסים ופיתה גם מטופלים שלא היו כלל בסכנת חיים או שמצבם איפשר טיפול אחר, תוך שהוא משקר להם שמצבם חמור משהיה באמת ושאין חלופות טיפול אחרות שיעזרו להם, להסכים לניתוח שבו כרת את קנה הנשימה שלהם והשתיל במקומו את קנה הפלסטיק הניסיוני. כל זאת, רק כדי להיעלם מיד לאחר הניתוח ולהותיר אותם למות בייסורים כשהקנה המושתל הרקיב וקרס, חלקם לאחר עשרות או אף מאות ניתוחים בניסיון להצילם, ואת הצוות הרפואי חסר האונים להתמודד עם ההשלכות הקטלניות. פרופ' פייר דלר, מומחה בלגי לניתוחים בדרכי הנשימה מ-KU Leuven שרואיין לסדרה Experimenten אמר: "אם הייתה לי בחירה בין קנה נשימה סינתטי לכיתת יורים, הייתי בוחר באפשרות האחרונה כי זו תהיה צורת ההוצאה להורג פחות כואבת".
פרופ' פייר דלר, מומחה בלגי לניתוחים בדרכי הנשימה מ-KU Leuven שרואיין לסדרה Experimenten אמר: "אם הייתה לי בחירה בין קנה נשימה סינתטי לכיתת יורים, הייתי בוחר באפשרות האחרונה כי זו תהיה צורת ההוצאה להורג פחות כואבת".
וזו לא הייתה החשיפה היחידה. כמה ימים לפני שידור הסדרה התיעודית בטלוויזיה השוודית, פרסם מגזין Vanity Fair כתבת תחקיר על הרומן של מקיאריני עם בניטה אלכסנדר, מפיקת חדשות ב-NBC שהתאהבה בו במהלך כתבה שהכינה עליו, רק כדי לגלות שגם אותה הוא הוליך שולל בשקרים ופנטזיות ושהיה למעשה נשוי מזה 30 שנה. אבל מה שחמור עוד יותר מבחינתו של מקיאריני, התחקיר חשף שהוא גם מסר מידע כוזב בקורות החיים שלו. על פי התחקיר, מקיאריני הצהיר בקורות החיים שלו כי הוא פרופסור מן המניין (הדרגה האקדמית העליונה ביותר) באוניברסיטת פיזה באיטליה, בבית הספר לרפואה בהאנובר ובאוניברסיטת Paris—Sud בצרפת. אלא שהתחקיר חשף שלא זו בלבד שהוא לא היה פרופסור מן המניין, אלא שלא היה אפילו פרופסור חבר באוניברסיטאות האלה. וזה לא היה התואר היחיד שהוא המציא לעצמו. לאחר שמחברי התחקיר יצרו קשר עם המוסדות האקדמיים שבהם טען מקיאריני שרכש את התארים שלו, התברר שאוניברסיטת אלבמה הכחישה שהוא קיבל תואר שני בביוסטטיסטיקה, או שהוא השתתף בתוכנית מלגה בת שנתיים בניתוחי חזה
החשיפות הביאו לפתיחת חקירה משטרתית, שכעבור כמה שנים הובילה לגזר דין של מאסר בן שנתיים וחצי שהטיל על מקיאריני בית המשפט בשטוקהולם ב-2023 – עונש קל מאוד יחסית בהתחשב בחומרת מעשיו ובסבל שעברו קורבנותיו ומשפחותיהם, וגם הוא הושג בהרבה מאוד מאמץ, ולא לפני שמשרד התביעה הציבורי השבדי נאלץ לערער על פסק דין קודם מ-2022, שהטיל עליו מאסר על תנאי בלבד. ואף על פי כן, המטאור שהצליח לסחוף אחריו את עולם הרפואה צנח, כמעט באותה מהירות שבה נסק.
זה לקח זמן, אבל בסופו של דבר הוא פוטר הן ממכון קרולינסקה והן ממשרתו ברוסיה. במקביל, כתבי העת הרפואיים סילקו 12 מהמאמרים שלו לאחר שנמצאו גם ראיות להונאה מחקרית, וארבעה נוספים סומנו ב"הבעת חשש". גם המדיה, שעזרו לנסיקתו, התנערו ממנו. בנוסף לאינספור הכתבות על הכוכב שהתרסק, נטפליקס אפילו הפיקה סדרה תיעודית בשם "אהבה על הסכין" (באנגלית: Bad Surgeon: Love Under the Knife "") בהשתתפותם של בניטה אלכסנדר ושל שניים מהרופאים שחשפו את ההונאה הרפואית של מקיאריני.
"כולם כיבו את המוח שלהם", אמר פרופ' דלר. "מדעני תאי הגזע כיבו את המוח שלהם למדע, והרופאים כיבו את המוח שלהם לשימוש בפלסטיק, שאפילו לא ניתן לתפור אותו לחולים, וכולם הלכו עם זה".
הסיפור של ד"ר מקיאריני הוא בהחלט החומר שממנו עשויות סדרות נטפליקס. יש בו הכל – החל מהראיונות עם עמיתיו ועם העיתונאים שחשפו אותו, ותיאורים על האופן שבו הוא סובב את עולם הרפואה על אצבעו הקטנה והקסים מטופלים, רופאים ומנהלים בכירים במוסדות הכי נחשבים, וכלה ברומן הלוהט שלו עם בניטה ובפנטזיה שהוא מכר לה על טקס נישואים מפואר שהוא תכנן עבורה, אירוע עטור כוכבים שאליו הוזמנו מפורסמים ומנהיגי עולם כולל בני הזוג אובמה, הקלינטונים, פוטין וסרקוזי, שבו תשיר הזמרת אנדריאה בוצ'לי, והשיא – שהאפיפיור פרנציסקוס יהיה מי שישיא אותם בארמון שלו באיטליה.
אבל הסיפור הזה הוא הרבה יותר מאשר תסריט נטפליקס על עוד שרלטן בעל קסם אישי שהצליח להטעות את העולם. יותר מכל, זהו סיפור שמדגים את הקלות הבלתי נסבלת שבה מתאפשרים מעשי נוכלות מסוכנים ובלתי נתפסים בעולם הרפואה, ועל הכשל המערכתי של המוסדות ומכוני המחקר היוקרתיים והמכובדים בעולם הרפואה, כתבי העת הרפואיים המובילים ומומחים בכירים לכל אורך השרשרת הרגולטורית לעצור אותם. המערכות הללו אוחזות בכוח שהוא אולי החזק והמסוכן ביותר – הכוח להפוך את עולם הרפואה לתחום המקודש שהוא אמור להיות, תחום של הצלת חיים, או לחילופין, למכשיר קר לעשיית כסף בלבד. אלא שכולן, עד האחרונה שבהן, כשלו בכך. "כולם כיבו את המוח שלהם", אמר פרופ' דלר. "מדעני תאי הגזע כיבו את המוח שלהם למדע, והרופאים כיבו את המוח שלהם לשימוש בפלסטיק, שאפילו לא ניתן לתפור אותו לחולים, וכולם הלכו עם זה". אף אחד מכל אלה לא עצר את ד"ר מקיאריני עד שכבר היה הרבה יותר מדי מאוחר. חמור מכך – רובם אף המשיכו לתמוך בו, לקדמו, להגן עליו ולטייח את מעשיו ואת אחריותם שלהם אפילו כשכבר היה ברור שמדובר באחיזת עיניים, ושהוא מבצע ניסויים מחרידים בבני אדם ללא פיקוח אתי, ללא אישורים, ומבלי שהייתה לו אפילו בדל ראיה מדעית על היתכנות הרעיון הפנטסטי שלו. אף אחת מהמערכות האלה לא שילמה מחיר ולא נשאה באחריות.
"צ'רנוביל של האתיקה" זה הכינוי שלה זכה מכון קרולינסקה לאחר שהתברר חלקו בשערוריית מקיאריני. המכון היוקרתי הזה, שהוא אחד ממכוני המחקר הרפואי הגדולים באירופה ושהפרופסורים שלו הם המחליטים מדי שנה מי יקבל את פרס הנובל לפיזיולוגיה או לרפואה, הוא האחראי העיקרי שאיפשר את הפשעים של מקיאריני, והתנהלותו האתית גם לאחר שהפשעים האלה נחשפו ולא ניתן היה עוד להתעלם מהם, היא חרפה שבעולם תקין אמורה הייתה להוביל לזעם ציבורי אדיר ולנזק בלתי הפיך לשמו.
בעקבות תחקיר Experimenten התפטר אורבן לנדהל, מזכיר ועדת נובל לפיזיולוגיה ורפואה, בשל מעורבותו בגיוסו של מקיאריני למכון, וזמן קצר לאחר מכן התפטר גם סגן הקנצלר של קרולינסקה, אנדרס האמסטן. במקביל, הודיע המכון למקיאריני כי לא יחדש את חוזה המחקר שלו, ולמעשה פיטרה אותו.
אבל כל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי.
כמו הרבה ארגונים גדולים, בתי חולים, מכוני מחקר ואוניברסיטאות, שומרים היטב על המוניטין שלהם, ולכן דואגים להסתיר ככל האפשר את הכביסה המלוכלכת שלהם. זה בדיוק מה שעשה מכון קרולינסקה. והייתה להם הרבה מאוד כביסה מלוכלכת לכסות.
ההערצה שחשו כלפיו מקיאריני בכירי המכון הייתה עיוורת ממש. עד כדי כך, שאחד הרופאים שעבדו איתו סיפר בראיון לסדרה בנטפליקס שראשי המכון קיבלו את פניו בכל פעם שהגיע "כמו כלב שאדוניו מגיע עם עצם שמנה".
מקיאריני הגיע לשטוקהולם ב-2010, כשהוא כבר בעל שם כמנתח מבריק וכמומחה מוביל בתחום הרפואה הרגנרטיבית, ומונה לפרופסור אורח במכון קרולינסקה, ובנוסף למנתח בבית החולים האוניברסיטאי של המכון. מלבד לנדהל, גם הארייט וולברג, שהייתה סגנית הקנצלר של המכון, קידמה את מינויו למרות שבקורות החיים שלו היו כמה טענות מפוקפקות מאוד, שבקלות אפשר היה לבדוק אותן כבר אז. נראה שללא כל מאמץ הוא סחף את בכירי המכון במראהו הנאה והמרשים, בכריזמה המתפרצת שלו, ובשליטה המדהימה שלו בחצי תריסר שפות, שאיפשרה לו לעבוד ולערוך מסיבות עיתונאים מתוקשרות בכל העולם. "אפקט העגלה המנצחת", כך הסביר ה-BBC את האופן שבו הם נסחפו אחריו – תופעה המתייחסת להטיה קוגנטיבית שבה אנשים נוטים להיסחף אחר דעת ההמון ולאמץ עמדות והתנהגויות רק בגלל שהם מאמינים שהרוב חושב או נוהג כך. "'הרפואה הרגנרטיבית' הייתה בחוד החנית של האופנה המדעית, ומעטים העמיתים שהעלו שאלות או התנגדויות לגבי המדע הבסיסי העומד בבסיס התהליכים".
אבל ההערצה שחשו כלפיו מקיאריני בכירי המכון הייתה עיוורת ממש. עד כדי כך, שאחד הרופאים שעבדו איתו סיפר בראיון לסדרה בנטפליקס שראשי המכון קיבלו את פניו בכל פעם שהגיע "כמו כלב שאדוניו מגיע עם עצם שמנה".
גם כשכבר החלו ב-2014 להגיע תלונות חמורות על התנהלותו מרופאים שעבדו עם מקיאריני, סגן הקאנצלר האמסטן ניסה לבטל ולטאטא אותן, והוא עשה זאת במשך שנתיים. הסיבה היחידה שבגללה הוא לא הצליח בסופו של דבר להמשיך בכך היא שהמתלוננים, ארבעה מעמיתיו של מקיאריני, קארל-הנריק גרינמו, מתיאס קורבסיו, תומס פוקס ואוסקר סימונסון, שהיו מעורבים בניתוחים שהוא ביצע בקרולינסקה, התריסו נגד תרבות השתיקה במכון וחשפו אותו בפני העיתונאים בטלוויזיה השבדית.
באוגוסט-ספטמבר 2014 הגישו ארבעת הרופאים מכתבי תלונה לראשי המכון על התנהלותו בשלושה מקרים של מטופלים שמקיאריני ביצע בהם את השתלת קנה הנשימה מפלסטיק עד אז בקרולינסקה, כשמתוכם שניים מהמטופלים כבר נפטרו באותו זמן, והשלישי נותר מאושפז מאז נותח שנתיים קודם לכן ונזקק לטיפולים מורכבים. הרופאים סיפקו מסמכים רפואיים שסתרו את התוצאות שפרסמו מקיאריני ועמיתיו, והטילו ספק בקיומם של מחקרי חיות. על פי מכתבי התלונה, מקיאריני הציג מצג שווא לגבי התוצאות של ההשתלות שהוא ביצע וביחס למצב בריאותם של המטופלים, השמיט ואף בדה נתונים במאמר שפרסם בכתב העת Lancet בנובמבר 2011, שבו תואר המקרה של המטופל הראשון שהוא ביצע בו את השתלת קנה הפלסטיק – מאמר שהוגדר כ"מחקר הוכחת קונספט", ואשר מילא תפקיד מפתח ביכולתו להמשיך ולבצע השתלות ובמיצובו כחלוץ בתחום.
למעשה, כפי שעולה מהתלונות ומהחקירה שנפתחה בהמשך, הוא הונה ופיתה את המטופל, שסבל מסרטן בקנה הנשימה, להסכים לעבור את הניתוח, תוך שהוא משקר לו על מצבו ומפחיד אותו שזוהי הדרך היחידה שלו להינצל, מסר הצהרה כוזבת שלפיה קיבל אישור מוועדת האתיקה לערוך את ההשתלה הניסיונית, ובהמשך שיקר לגבי מצבו – וכל זאת, רק כדי להשיג את פרסום המאמר ב-Lancet. שלבי הפעולה האלו מעידים על השיטה המניפולטיבית שלו, שבה כל שקר הוביל לאמצעי תיקוף לשקר הבא – וכך, כל המחסומים הרגולטוריים והאתיים שאמורים היו לעמוד בדרכו קרסו בזה אחר זה ללא מאמץ רב.
המטופל התמים היה אנדמריאם ביינה, גבר אריתראי בן 39 שהתגורר באיסלנד, האדם הראשון אי פעם, ולמעשה היצור החי הראשון אי פעם, שקיבל קנה נשימה מפלסטיק. ביינה עבד על הדוקטורט שלו בגיאולוגיה באיסלנד כאשר אובחן אצלו הסרטן בקנה הנשימה. ב-25 במאי 2011 הוא הגיע למכון קרולינסקה על פי המלצת הרופא שלו באיסלנד, ד"ר טומס גובג'ארטסון, כדי להיבדק ותכנן לחזור הביתה יומיים לאחר מכן. לא היה לו שמץ מושג שהוא נכנס למלכודת מתוחכמת שהוכנה עבורו מראש. כפי שנחשף מאוחר הרבה יותר, בדו"ח שכתבה ועדת חקירה שמונתה באיסלנד ב-2016, ד"ר גובג'ארטסון שיתף פעולה עם מקיאריני ולמעשה סיפק לו את שפן הניסיונות שלו היה זקוק כדי להתחיל בתוכניתו, וכשביינה הגיע לשטוקהולם, מקיאריני כבר היה מוכן להשתלה, עוד לפני שראה אותו בפעם הראשונה. הדו"ח חשף בין היתר התכתבות דוא"ל מה-12 במאי 2011 – 13 ימים לפני שביינה הגיעה לקרולינסקה, שבו הוא מציין שההשתלה תיערך במחלקה לרפואה של קרולינסקה בהודינגה, שטוקהולם. בהתכתבות נוספת, בין ריצ'ארד קוילנסטירנה, מנהל מחלקת אף אוזן גרון בבית החולים לבין מקיאריני, מה-24 במאי 2011, הוא ציין שכעת יש להם "הפניה ראויה", ושאחד ה"מכשולים" הוסר. הדבר היחיד שהיה חסר היה טופס הסכמה של המטופל עצמו לשמש כשפן הניסוי.
ב-26 במאי, יום אחד בלבד לאחר קבלתו, ביינה חתם על הטופס – גזר דין המוות שלו. ב-9 ביוני 2011 הוא נותח על ידי מקיאריני. שנתיים וחצי לאחר מכן הוא נחנק באיטיות משתל הפלסטיק שנרקב וקרס, ומת ב-30 בינואר 2014, תוך סבל נורא.
מקיאריני פשוט שיקר לביינה, שפן הניסיונות האנושי הראשון שלו, במצח נחושה שהוא במצב חמור, ושההשתלה היא האופציה היחידה שלו להאריך את חייו, והסתיר ממנו את האופציה של ניתוח הלייזר. הוא ועמיתיו דילגו על בדיקות רפואיות כמו ביופסיות שהיו מראות שקצב הגדילה של הגידול היה איטי ושהוא נותר בגדר "שלב 2", ולא ביקש אישור מוועדת האתיקה של המכון, וגם כשבמהלך הניתוח התברר שהגידול קטן בהרבה ממה שמקיאריני איבחן בתחילה, הוא המשיך בניתוח, הסיר את קנה הנשימה שלו והחליף אותו בשתל הפלסטיק הקטלני.
מקיאריני טען שביינה היה ממילא במצב קשה כשנותרו לו לא יותר משישה חודשים לחיות, ושההשתלה של קנה הנשימה מפלסטיק האריכה משמעותית את חייו. ואולם, כפי שהתברר בהמשך, זו לא הייתה האמת. למעשה, סוג הסרטן של ביינה היה כזה שהתקדם באיטיות, הגידול לא היה גדול או גרורתי, ובוודאי לא היה מסכן חיים באופן מידי, והוא יכול היה ככל הנראה לחיות עוד שנים רבות, כמו חולי סרטן אחרים עם גידולים לא גרורתיים שגדלים באיטיות. ניתוח לייזר פשוט יחסית היה משפר את הנשימה שלו למשך חודשים רבים, כשלאחריו ניתן היה להעריך גם אפשרויות טיפול אחרות, או לחזור על ההליך מספר פעמים. אלא שמקיאריני פשוט שיקר לו במצח נחושה שהוא במצב חמור, ושההשתלה היא האופציה היחידה שלו להאריך את חייו, והסתיר ממנו את האופציה של ניתוח הלייזר. הוא ועמיתיו דילגו על בדיקות רפואיות כמו ביופסיות שהיו מראות שקצב הגדילה של הגידול היה איטי ושהוא נותר בגדר "שלב 2", ולא ביקש אישור מוועדת האתיקה של המכון, וגם כאשר במהלך הניתוח התברר שהגידול קטן בהרבה ממה שמקיאריני איבחן בתחילה, הוא המשיך בניתוח, הסיר את קנה הנשימה שלו והחליף אותו בשתל הפלסטיק הקטלני.
במאמר ב-Lancet שפורסם חמישה חודשים וחצי לאחר הניתוח טענו מקיאריני ועמיתיו כי ההשתלה עברה "ללא סיבוכים משמעותיים", וכי השתל מרופד בחלקו ברקמה בריאה מהסוג הדרוש לתפקוד תקין של דרכי הנשימה. ואולם מהתלונות שהגישו הרופאים לקרולינסקה, מספר ימים לפני פרסום המאמר היה צורך להחדיר לשתל סטנטים כדי לשמור אותו פתוח, ונצפו חורים בין השתל לבין רקמות המטופל. "ד"ר מקיאריני", כתבו הרופאים, "היה בוודאי מודע לבעיות והמאמר לא היה צריך להתפרסם כפי שנכתב".
ההצלחה השקרית שעליה דיווח חיזקה עוד יותר את מעמד הסלבריטאי של מקיאריני במכון קרולינסקה, עד כדי כך שהוא יכול היה לעשות שם פחות או יותר כרצונו. הוא עקף את כל התקנים והרגולציות השגרתיים, ועד 2014 ביצע שתי השתלות קני פלסטיק נוספות במכון. ההנהלה ציפתה לדברים גדולים מכוכב העל שלה, דברים שיביאו יוקרה ומימון למכון, ואיש לא הרים גבה ולא חקר מדוע הוא לא בדק קודם את ההליך על בעלי חיים, מדוע הוא לא ביצע הערכת סיכונים נאותה של ההליך, ולא ביקש אישורים ממשלתיים עבור קנה הנשימה, הטיפול בתאי הגזע עצמו, ו"גורמי הצמיחה" הכימיים שבהם השתמש כדי לעודד את צמיחת תאי הגזע, או אפילו אישור ממועצת הביקורת האתית.
ביקורות של מומחים כמו פרופ' דלאיר, שטענו שהדיווחים על ההצלחה נראים כמו "אוויר חם" הצביעו על כך שאין שום ראיה אמיתית לכך שפיגומי הפלסטיק הופכים לקני נשימה חיים ומתפקדים, והזהירו שבמוקדם או במאוחר הם נועדו להיכשל ולקרוס, פורסמו בכתבי עת רפואיים, אך לא הרשימו את הנהלת קרולינסקה. גם כאשר פרופ' דלאיר הגיש תלונה רשמית, מועצת האתיקה של המכון לא התרגשה, והמשיכה לתמוך במקיאריני גם כשהמנותחים שלו החלו למות.
מה שחמור עוד יותר הוא מסע הנקמה של המכון בחושפי השחיתויות מתוך המוסד. לאחר שארבעת עמיתיו של מקיאריני הגישו את תלונותיהם עליו, ההנהלה החלה לרדוף אותם. אחד מהם, ד"ר קרל-הנריק גרינמו, הואשם על ידי מקיאריני בגניבת עבודה שלו. המסטאן גיבה את מקיאריני ומצא את גרינמו אשם, מה שכמעט הרס את הקריירה שלו. "לא קיבלתי שום מענקים חדשים. איש לא רצה לשתף איתי פעולה. עשינו מחקר טוב, אבל זה לא היה משנה.... חשבתי שאני הולך לאבד את המעבדה שלי, הצוות שלי – הכל", הוא סיפר. זה נמשך כך שלוש שנים עד שלבסוף, גרינמו נוקה מכל עוולה. וזה לא הכל. מתברר שהנהלת המכון אף ביקשה מקצין הרפואה הראשי של קרולינסקה לדווח על חושפי השחיתויות למשטרת שבדיה, וטענה כי הם הפרו את החוק ואת פרטיות המטפלים כאשר עברו על טבלאות המטופלים כדי לכתוב את התלונה שהעבירו גם לוועדה לביקורת אתית.
עם זאת, בשלב מסוים הבינה הנהלת קרולינסקה כנראה שהרופאים המתלוננים אינם מתכוונים לשתוק, וד"ר האמסטן, שהיה אז סגן הקנצלר של קרולינסקה, הזמין מומחה חיצוני ובלתי תלוי לחקור את התלונות. אולי הוא קיווה שהצעד הזה ירגיע את הרוחות. אלא שהחוקר, פרופ' בנגט גרדין מבית החולים האוניברסיטאי אופסלה, קבע בדו"ח שלו, שהוגש במאי 2015, שהרופאים צדקו, וכי מקיאריני אכן היה אשם בהתנהגות בלתי הולמת רפואית ומחקרית. גרדין השווה בין הנתונים המוצגים במאמרים המתארים את הטכניקה לבין הנתונים הקליניים של המטופלים, וקבע: "ישנם נתונים במסמכים שאינם מצויים בפנקסי הרופאים. ... היה מצג שווא שיטתי של האמת שמוביל את הקורא לקבל רושם מוטעה לחלוטין לגבי הצלחת הטכניקה".
בשלב הזה, האמסטן עשה טעות חמורה נוספת ופשוט השליך את הדו"ח. באוגוסט 2015 הכריזה הנהלת המכון שהגיע אליה מידע חדש על מצב החולים לפני ואחרי הניתוחים שלגרדין לא הייתה גישה אליו, המנקה את מקיאריני. לטענת המכון, מהמידע, שכלל 1,000 מסמכים, עלה כי ייתכן אומנם שמקיאריני פעל לעתים "ללא זהירות ראויה", אך מעשיו לא היוו הונאת מחקר. לאחר שטייחו את מעשיו וטיהרו אותו רשמית, הם חידשו את החוזה עמו.
פרופ' בנגט גרדין מבית החולים אופסלה בשבדיה שמונה על ידי הנהלת קרולינסקה לבצע חקירה עצמאית על התנהלותו של מקיאריני: "ישנם נתונים במסמכים שאינם מצויים בפנקסי הרופאים. ... היה מצג שווא שיטתי של האמת שמוביל את הקורא לקבל רושם מוטעה לחלוטין לגבי הצלחת הטכניקה".
המדהים הוא שגם ב-2016, לנוכח אסון יחסי הציבור הקולוסאלי שחוללו התחקירים בטלוויזיה השבדית וב-Vanity Fair, הנהלת מכון קרולינסקה עדיין לא הבינה את מלוא חומרתו של המשבר. האמסטן פרסם ב-28 בינואר 2016 הצהרה שבה הוא ניסה להתנער מאחריות, ובמקביל טען שאף כי המידע שהוצג בתקשורת חמור מאוד, "עלינו לרדת לעומקו של העניין בעצמנו, ולא לשפוט אדם על סמך דיווחים בתקשורת". הוא התעלם כמובן מהעובדה שהמכון דאג לטאטא את הדו"ח העצמאי של החוקר שכן "ירד לעומקו של העניין". האמסטן אף טען שההנהלה לא הייתה מודעת לטענות שהועלו בסדרה, שלפיהן "שלושת החולים שמקיאריני ניתח בבית החולים האוניברסיטאי בקרולינסקה היו חולים קשים ונקבע שנותר להם מעט זמן לחיות", וציין כי אילו ידעה על ההונאות ברוסיה, היא לא הייתה מאפשרת לו להמשיך לעבוד.
מה שהוביל ככל הנראה בסופו של דבר להתפטרות בכירי המכון חודש לאחר הפרסומים במדיה, למרות שלל התירוצים והטענות, הייתה העובדה ששתי החשיפות, ובפרט סדרת הטלוויזיה, גרמו למבוכה עצומה ולטלטלה של ממש באקדמיה המלכותית השבדית למדעים. האקדמיה, שנחשבת לאחד המרכזים המדעיים המוערכים בעולם והיא הגוף המעניק פרסי נובל לפיזיקה, כימיה וכלכלה, חששה למוניטין שלה עצמה ופרסמה הצהרה חסרת תקדים, שבה היא האשימה את מקיאריני ב"שיטות עבודה בלתי ניתנות להגנה מבחינה אתית", אך הפנתה אצבע מאשימה גם למכון קרולינסקה ודרשה לפתוח מחדש את החקירה ולהעבירה לוועדת ביקורת אתית בלתי תלויה.
כמה ימים קודם לכן, ארבעת הרופאים שחשפו את מקיאריני פרסמו הצהרה שבה הבהירו כי העבירו להנהלת מכון קרולינסקה את ראיות להתנהלותו החמורו הרבה לפני שידור הסדרה התיעודית של SVT.
בפברואר 2016 הכריז המכון כי יפתח בחקירה מחודשת, חיצונית ובלתי תלויה, שתבחן שאלות לגבי גיוסו של מקיאריני וביחס לטיפול של קרולינסקה בהאשמות קודמות על התנהלות בלתי הולמת, ובמקביל פרסם סקירה של קורות החיים שלו, שהסיקה שהוא אכן שיקר או הטעה במכוון לגבי תפקידים ומהות עבודתו. במרץ פורסמה הודעה נוספת, לפיה המכון לא יחדש את החוזה עמו.
אבל זה לקח עוד שנתיים תמימות, עד שב-2018 הודיע סוף סוף המכון רשמית כי מקיאריני אשם בהתנהגות מדעית בלתי הולמת. אלא שראשי המכון לא הצליחו להתאפק, וגם בשלב הזה עדיין התנקמו ברופאים שהתלוננו עליו וחשפו את הפרשה, כשהם פוסקים כי ד"ר גרינמו "אשם בהתנהגות בלתי הולמת" בדיוק כמו מקיאריני, ואילו ד"ר סימונסון, ד"ר קורבסיו וד"ר פוקס הוגדרו כ"ראויים להאשמה". במקום ללמוד לקח מהפרשה, המכון המהולל דאג להעביר היטב את המסר שחושפי שחיתויות במחקר ייענשו.
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
תגובות לכתבה זו יועברו לאישור לפני פרסום. אנא השתמשו בשפה מכבדת ואם מצאתם טעות, אנא צרפו נימוק ענייני וקישור למקור הטענה.
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.