״חיפשנו ולא מצאנו הסכם חתום עם פייזר״: האם ממשלת נתניהו ומשרד הבריאות הטעו את אזרחי ישראל ואת העולם כולו? מסמכים חדשים חושפים - העיסקה בין ישראל לפייזר נחתמה לפני שהחיסון קיבל אפילו היתר חירום מה-FDA

תקציר

• משרד הבריאות טען בבית המשפט לפני כשבועיים שאינו מצליח למצוא את ההסכם החתום עם פייזר – וכי למעשה, לא ברור אם בכלל יש הסכם חתום עם החברה.
• הטענה הועלתה במסגרת דיון בבית המשפט בעקבות עתירה מנהלית שדרשה לחשוף את ההסכם האותנטי והחתום של מדינת ישראל עם החברה – ההסכם שבמסגרתו הפכה מדינת ישראל ל"מדינת המעבדה" של פייזר.
• העתירה הוגשה לאחר שבמשך כחצי שנה התעלם משרד הבריאות מבקשת חופש מידע שהגישה עמותת 'ערנות לזכויות אדם' להבהרות ביחס לאותנטיות ולמהימנות של נוסח "הסכם פייזר" שהוצג לציבור בינואר 2021, לאור העובדה שהנוסח לא היה חתום, וחלקים ניכרים ממנו, כולל תאריכים ומספרי העמודים, הושחרו.
• לפני כשבוע הודיע המשרד במפתיע מיוזמתו שהאבדה נמצאה, וכי העביר את המסמך האותנטי לבית המשפט. זה קרה פחות מיממה לאחר שהסיפור הועבר לערוץ 'כאן 11' שפנה לקבלת תגובה ממשרד הבריאות וחשף את הפרשה.
• המסמך החדש ומסמך תגובה של המשרד לעתירה חושפים מידע דרמטי: בניגוד למה שניתן להבין מהעותק הבלתי חתום שהוצג לציבור, מתברר שהעיסקה עם פייזר, שכללה לפחות 4 הסכמים/מסמכים, גובשה ונחתמה לפני שהחיסון קיבל אפילו את היתר החירום מה-FDA. אלא שמשרד הבריאות ניסה באופן אקטיבי להסתיר זאת, ואף יצר מצג שווא לכאורה, שלפיו היא נחתמה מאוחר יותר.
• יתר על כן, גם כעת לא ברור האם גם העותק החדש שהועבר לבית המשפט הוא המסמך האותנטי שנחתם עם פייזר – ואם אכן יש מסמך חתום כזה בכלל, שכן בעותק הנוכחי שהוצג כחתום מופיעה אך ורק חתימתו של פרופ' חזי לוי כנציג מדינת ישראל, אך זהותו וחתימתו של נציג פייזר עדיין מושחרות, וכך גם מספרי העמודים במסמך.

 ממשלת נתניהו ומשרד הבריאות ניסו באופן אקטיבי ובעקביות להסתיר את העובדה שהעיסקה עם פייזר, כולל "הסכם פייזר" הנוגע לניסוי האפידמיולוגי על אזרחי מדינת ישראל, נחתמה בטרם קיבל המוצר את היתר החירום (EUA) מה-FDA, וחלק מההסכמים במסגרת עיסקה זו אף נחתמו לפני שהוגשה הבקשה ל-EUA. כך עולה מחומרים שנחשפו בשבוע שעבר בעקבות עתירה מינהלית שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ב-7 בספטמבר השנה על ידי ד"ר יוסף זרניק מעמותת 'ערנות לזכויות אדם' נגד שר הבריאות ניצן הורוביץ, מנכ"ל המשרד פרופ' נחמן אש, והממונה מטעם המשרד על פי חוק חופש המידע. העתירה הוגשה לאחר שמשרד הבריאות התעלם במשך חצי שנה לחלוטין מבקשת חופש מידע של העמותה.

כמו כן, עדיין לא ברור האם גם העותק החדש של "הסכם פייזר" שהמשרד העביר כעת לבית המשפט הוא המסמך האותנטי שנחתם עם פייזר – ואם אכן יש כזה בכלל.

"החומר שנחשף מעלה שאלות ותהיות חמורות, ולמעשה, יותר שאלות ותהיות מתשובות", אומרת עו"ד גל גור. "אם עד כה סברנו שמספיק חמור שמשרד הבריאות מקדם בקמפיין אגרסיבי ותוך תעמולה ולחצים בלתי פוסקים מוצר ניסיוני בטכנולוגיה חדשנית, שקיבל רק היתר חירום מה-FDA  – היום אנחנו מגלים שהמדינה ומשרד הבריאות ניסו להסתיר מהציבור את העובדה שהעיסקה נחתמה לפני שאפילו ההיתר הזה היה בידי משרד הבריאות. השאלה היא אפוא – האם ממשלת נתניהו ומשרד הבריאות הטעו את הציבור הישראלי ואת העולם?".

כדי להבין את הסאגה הזו במלואה, וכיצד בדיוק ניסה משרד הבריאות באופן עקבי להסתיר את המידע הקריטי הזה מהציבור בישראל ובעולם כולו, צריך לעקוב אחר השתלשלות העניינים בו, שלב אחר שלב.

פרק ראשון: מדינת ישראל בגרסה ראשונה לבית המשפט - מציגה עותק אחר של ההסכם – אבל גם הוא לא חתום

הדרמה שהתחוללה במהלך הדיון בעתירה בבית המשפט בתחילת החודש לא הייתה מביישת אף סיפור קפקאי. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, עו"ד אחווה ברמן, שמייצגת מטעם הפרקליטות את משרד הבריאות בעתירה, כנראה לא מאמינה עד עכשיו שזה קורה לה – החל מהרגע שבו מצאה את עצמה ניצבת לפני בית המשפט כשהיא חוזרת שוב ושוב, בכתב ובעל פה, על הטענה המוזרה שלפיה משרד הבריאות חיפש וחיפש ופשוט לא הצליח למצוא את 'הסכם שיתוף המידע' האותנטי החתום של מדינת ישראל עם פייזר, ה-הסכם בהא הידיעה, שמשקף את העיסקה הייחודית שנחתמה עם ישראל, ושבמסגרתו למעשה, הפכה מדינת ישראל למדינת המעבדה העולמית של חיסון ה-mRNA של החברה – ועד לרגע שבו הודיעה לבית המשפט, כעבור ימים ספורים, כי בעצם קיים הסכם חתום וכי הוא נמצא.

אבל כל זה הוא רק תחילתו של הסיפור הבלתי נתפס הזה, שנחשף בזכות העתירה המנהלית החשובה. הפרשה החלה ב-30 באפריל השנה, כאשר ד"ר יוסף זרניק מעמותת 'ערנות לזכויות האדם' הגיש למשרד הבריאות בקשת חופש מידע (נספח ע/1 לעתירה) ובה מספר שאלות ביחס להסכמים שחתמה מדינת ישראל (משרד הבריאות) עם חברת פייזר. ד"ר זרניק ביקש מהמשרד להציג סריקה או תצלום של המסמך הסופי, החתום, האותנטי, של "הסכם פייזר" שאותו פרסם משרד הבריאות לציבור ב-17 בינואר 2021.  מטרת הבקשה והשאלות הייתה לאמת באופן פורמלי את האותנטיות של "הסכם פייזר", שהעותק המושחר שלו פורסם ב-17 בינואר 2021. זאת, על פי הבקשה, מאחר שבדיקת המסמך מעלה חששות ביחס למהימנות ולתיקוף המשפטי שלו.

כך, בין היתר, נטען בבקשת המידע כי המסמך שהוצג לציבור איננו חתום על ידי הצדדים – לא על ידי נציגי משרד הבריאות ולא על ידי נציגי פייזר; חלקים ניכרים מהמסמך מושחרים ללא הסבר ספציפי עבור כל השחרה, כולל חלקים שסיבת השחרתם תמוהה, כגון תאריך חתימת המסמך ומספרי העמודים; ונראה כי המסמך נוצר בחלקים ולא כמקשה אחת, כאשר בחלק מהעמודים הטקסט נגיש כטקסט, וחלקם כתמונה בלבד. "בדיקת מסמך זה מעלה חששות ביחס לאותנטיותו ותוקפו...", כתב ד"ר זרניק בבקשת חופש המידע. "החשש הכללי הוא שמדובר במסמך 'משופץ'". כמו כן, ביקש ד"ר זרניק לדעת כמה הסכמים שונים נחתמו בין חברת פייזר לבין משרד הבריאות במהלך מגיפת הקורונה, מה שמות החוזים ומה תאריכיהם.

ב-30 במאי, בחלוף 30 יום ממועד הגשת הבקשה, קיבל ד"ר זרניק הודעה ממשרד הבריאות שלפיה, המשרד זקוק לפרק זמן נוסף של 30 ימים לצורך בדיקת בקשתו. אלא שמאז הוא לא שמע מהם שוב, גם לא אחרי שתי התראות לפני נקיטת פעולה משפטית ששלח למשרד ב-22 ביולי וב-22 באוגוסט.

לבסוף, כעבור חודשים של התעלמות מצד משרד הבריאות, הגיש ד"ר זרניק בתחילת ספטמבר עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים. רק אז, ב-26 באוקטובר, לאחר חריגה משמעותית מטווח הזמן העומד לרשות המשיבים לבקשות מידע לפי חוק חופש המידע, העביר משרד הבריאות תגובה חלקית לבקשה, ואליה צורף עותק נוסף של "הסכם שיתוף המידע" שלטענתם היה "קיים במשרד" (נספח 1 במסמך זה).

אלא שגם העותק הזה איננו חתום על ידי אף אחד מהצדדים – לא מדינת ישראל ולא פייזר, מרבית החלקים שהיו מושחרים בעותק שהוצג לציבור, עדיין נותרו מושחרים ללא הסברים קונקרטיים, כולל התאריך ומספרי העמודים, ומהתגובה החלקית לא ניתן היה ללמוד מאומה לגבי מידת המהימנות והתיקוף המשפטי של המסמך שהוצג לציבור כ"הסכם ישראל-פייזר".

אף על פי כן, התגובה חשפה מידע קריטי: לפתע התגלה כי "הסכם פייזר" נחתם לכאורה בתאריך מוקדם יותר מזה שניתן היה להבין מהמסמך שהוצג לציבור, וכי למעשה, בעיסקה בין ישראל לבין חברת פייזר נחתמו לא שני הסכמים בלבד – זה שהוצג לציבור כ"הסכם פייזר", ו"הסכם ייצור והפצה" המוזכר ב"הסכם פייזר", אלא לפחות ארבעה הסכמים רשמיים. עוד נחזור לתגובה הזו ולמשמעותה החשובה בהמשך.

פרק 2: הדרמה בבית המשפט – מדינת ישראל בגירסה שנייה - חיפשנו חיפשנו ולא מצאנו הסכם חתום עם פייזר

ד"ר זרניק לא אמר נואש, ובלית ברירה המשיך בהליך המשפטי, במטרה לקבל מענה מלא ויסודי לשאלתו – האם העותק שהוצג לציבור כ"הסכם פייזר" הוא אכן העותק הרשמי שנחתם בין מדינת ישראל לבין פייזר בעיסקה ביניהן, או שמא מדובר במסמך מחשב אקראי שאין לו כל תיקוף משפטי בעיסקה הזו.

ב-21 בנובמבר, ומשלא משך ד"ר זרניק את העתירה, הגישה המדינה "תגובה מקדמית", שבה הועלתה לראשונה הטענה הבלתי נתפסת: "בעקבות טענות העותרת (העמותה) נערכה בדיקה נוספת, ולא אותר העתק חתום של ההסכם. משכך, לא נותר אלא לדחות את בקשת העותרת לקבלת ההסכם החתום בהתאם לסעיף 8(3) לחוק חופש המידע".

במלים אחרות, משרד הבריאות טען: חיפשנו ולא מצאנו, משמע – יצאנו ידי חובתנו, ולכן יש לדחות את העתירה.

לפני כשבועיים, ב-1 בדצמבר, התקיים כאמור, הדיון בעתירה. קשה להאמין, אבל שנתיים בדיוק לאחר תחילת מבצע חיסוני הקורונה תחת הסכמים חסויים של המדינה עם פייזר – בלב הדיון, כפי שניסח זאת השופט נועם – עמדה השאלה האם מדינת ישראל חתמה בכלל על הסכם כזה עם פייזר ומשרד הבריאות לא הצליח לאתרו, או שמא ההסכם כלל לא נחתם?

כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, משרד הבריאות המשיך להתעקש שאינו מוצא את ההסכם החתום.

"חיפשנו ולא הצלחנו לאתר הסכם חתום".

"ניסינו לאתר את ההסכם החתום. לא אותר".

"ניסינו לחפש הסכם חתום. לא מצאנו הסכם חתום... חיפשנו בכל המקומות הרלבנטיים, לרבות לשכת מנכ"ל ולשכה משפטית. חיפשנו במקום בו צריכים להיות הסכמים".

כך חזרה עו"ד ברמן וטענה במהלך הדיון, ובתגובה לתהיותיו של השופט, יורם נועם.

למרות הנטייה העקבית של בית המשפט לקבל את דברי משרד הבריאות, גם השופט לא יכול היה שלא לתהות ביחס להשחרה התמוהה של מספרי העמודים: "לא הבנתי מדוע מספרי העמודים הושחרו", הוא אמר. אף על פי כן, הוא הסכים בהחלטתו לפטור את משרד הבריאות מהעתירה בדרישות דלות וכלליות – המסתכמות בגדול בהבהרות לגבי עצם קיומו של הסכם חתום.

פרק 3: תפנית בעלילה – מדינת ישראל בגרסה חדשה ושלישית לבית המשפט - בעצם, יש בידינו הסכם חתום עם פייזר

ב-8 בדצמבר הגישה המדינה תגובה אחרונה מטעמה, שבה, כצפוי, חזרה על הטענה כי לא מצאה הסכם חתום עם פייזר, וכי למעשה גם עתה לא ברור האם ההסכם בכלל נחתם, גם לאחר "בירור מקיף מול גורמים רבים במשרד הבריאות". עוד ציינה המדינה כי נעשתה פנייה לחברת פייזר כדי לברר אם בידיה עותק חתום, אך טרם נתקבלה תשובה. המשרד טען בתגובתו כי הוא משיב על ההבהרות שעלות בדיון ב-1 בדצמבר, אך בפועל, לא התייחס כלל לסוגיית ההשחרה של מיספור העמודים.

בכך יכלה הסאגה הזו להסתיים באופן עגום, אלא שביום רביעי האחרון (13 בדצמבר) חלה תפנית מפתיעה בעלילה, כשמשרד הבריאות פנה מיוזמתו לבית המשפט והודיע: האבדה נמצאה!

"אותר במשרד הבריאות הסכם שיתוף פעולה בראיות אפידמיולוגיות עם פייזר, חתום על ידי הצדדים להסכם", כך לשון ההודעה שנכתבה ימים ספורים לאחר הודעתו שבשום אופן אין כזה.

החלק המדהים בתפנית הזו הוא שהיא התרחשה פחות מיממה לאחר שכתב 'כאן 11' פנה למשרד הבריאות בבקשת תגובה לכתבה בנושא, כך לדברי נוב ראובני, כתב הערוץ שהגיש את הבקשה – אליו פנה ד"ר זרניק עם הסיפור לאחר תגובת משרד הבריאות שלפיה הם חיפשו ולא מצאו את המסמך.

"הסיפור התמוה הזה מעלה שאלות רבות", אומרת עו"ד גור. "מדוע טען המשרד בתוקף ובעקשנות בפני בית המשפט שאין בידיו מסמך חתום ואפילו שלא ברור כלל אם יש הסכם, ורק כעבור חודשים ארוכים, ורק לאחר פנייתו של עיתונאי ערוץ 'כאן 11', המציא לפתע עותק עם חתימתו של פרופ' לוי? האומנם המשרד התרשל בהחזקת עותק חתום ומאומת כנדרש לעסקת הענק הזו, או שמא היה בידיו עותק כזה והוא שיקר שאין לו, תוך הסתרת המידע מבית המשפט ומהציבור? ואם הוא שיקר – מדוע? האם פרופ׳ לוי לא רצה שחתימתו תהיה מתועדת על המסמך הזה? ואיך נדע שלא הלכו לאתר את פרופ' לוי רק עכשיו ולבקש ממנו לחתום?".

המסמכים החדשים חושפים: 4 הסכמים וחשיפה חלקית של ההשחרות – יותר שאלות מתשובות

אלא שמכאן, הדרמה רק מתחילה להתגלגל, שכן החומר שנאלץ משרד הבריאות להציג בעקבות העתירה חושף מידע חדש ודרמטי. עו"ד גל גור שבחנה את המסמכים החדשים אומרת שהמידע מצביע על כך שישנם לפחות 4 הסכמים/מסמכים מרכזיים שמדינת ישראל חתמה עליהם מול חברת פייזר, וכי כל הארבעה נחתמו לפני שהחיסון קיבל את היתר החירום מה-FDA – וחמור מכך, כי נראה שנעשה ניסיון אקטיבי להסתיר את מועד חתימת העיסקה האמיתי, ולכאורה אף לשקר בקשר לכך וליצור מצג שווא שלפיו היא נחתמה מאוחר יותר. להלן פירוט על ארבעת ההסכמים שנחשפו:

1. הסכם שיתוף המידע עם פייזר

זהו ההסכם שאת העותק הבלתי חתום שלו, שחלקים ניכרים ממנו מושחרים, הציג משרד הבריאות בפני הציבור ב-17 בינואר 2021 כ"הסכם פייזר".

למעשה, זהו ההסכם שמפרט את תנאי שיתוף המידע בין מדינת ישראל ומשרד הבריאות לבין פייזר במחקר "עולם אמיתי" שייערך בישראל ("The World Real World Epidemiological Evidence Collaboration Agreement") – על אזרחי ישראל. מטרתו המוצהרת של הסכם זה הייתה לאסוף ולנתח נתונים אפידמיולוגיים הנובעים מהחיסון של האוכלוסייה בישראל, ולקבוע אם תושג חסינות עדר כתוצאה מהחיסון.

כעת, בעקבות העתירה ופניית ערוץ 'כאן 11', נמצא לכאורה בשעה טובה עותק חתום של ההסכם הזה (נספח 1 בתגובת משרד הבריאות מה-8 בדצמבר). כמו כן, ישנה התייחסות להסכם זה במסמך התגובה החלקי לבקשת חופש המידע של זרניק שסיפק המשרד ב-26 באוקטובר (סעיף 10א).

אולי הגילוי המשמעותי ביותר העולה מהמסמכים החדשים הוא מועד חתימתו של ההסכם הזה. כפי שניתן להיווכח מצילום המסך של העותק הלא חתום שהוצג לציבור, בשורה השנייה של המסמך נקוב התאריך 6 בינואר 2021 כיום שבו נחתם המסמך. במסמך כתוב: 

"הסכם שיתוף הפעולה לראיות עולם אמיתי זה הינו מתאריך 6 בינואר 2021 (להלן "ההסכם") על ידי ובין משרד הבריאות, הפועל מטעם עצמו ומטעם מדינת ישראל ("MoH"), ופייזר...". 

אלא שבתגובה החלקית לבקשת חופש המידע שסיפק המשרד ב-26 באוקטובר (סעיף 10א בנספח 1) לאחר שד"ר זרניק עתר לבית המשפט מודה משרד הבריאות כי הסכם זה נחתם למעשה כבר ב-1 בדצמבר 2020 – כחמישה שבועות לפני התאריך הנקוב בעותק הלא חתום שהוצג לציבור בינואר 2021.

במלים פשוטות, מסמך התגובה חושף כי משרד הבריאות הסתיר באופן אקטיבי את המועד האמיתי של חתימת ההסכם – 1 בדצמבר 2020, ואף שיקר ביחס למועד זה כאשר הציג במסמך תאריך מאוחר יותר – ה-6 בינואר 2021. חמור מכך, מאחר שהסכם שיתוף הפעולה הוצג בפני הציבור כ"הסכם פייזר" – דהיינו, ה-הסכם בהא הידיעה שנחתם עם פייזר – הצגת המסמך עם התאריך המאוחר אף יוצרת מצג שווא, שלפיו העיסקה עם פייזר כולה נחתמה מאוחר יותר מתאריך החתימה בפועל.

להטעיה הזו יש חשיבות גדולה במיוחד לאור העובדה שהיתר החירום הוענק לפייזר על ידי ה-FDA רק ב-11 בדצמבר 2020. כלומר, על פניו "הסכם פייזר" נחתם כעשרה ימים לפני שהתקבל אפילו היתר חירום מה-FDA למוצר הזה, ומשרד הבריאות ניסה להסתיר זאת ושיקר בקשר למועד האמיתי.

עו"ד גור: "כמו כן, נשאלת השאלה, מדוע תוארך ההסכם ל-6 בינואר 2021? כיצד ידעו כבר במועד החתימה של הסכם שיתוף המידע ב-1 בדצמבר 2020 להכניס להסכם מועד שבהמשך ובפועל היה אחרי קבלת ה-EUA? האם ידעו במועד החתימה המוקדם שההיתר הזה בהכרח יינתן, וגם תוך כמה זמן יינתן"?

וזה לא הכל, שכן נוסף על סוגיית התאריך, עדיין לא ברור האם גם העותק החדש הזה שהוצג כעת לבית המשפט הינו באמת העתק של המסמך האותנטי של "הסכם פייזר", והאם הוא בעל תיקוף משפטי כלשהו, שכן החתימה היחידה המוצגת בו היא של פרופ' חזי לוי, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות באותה תקופה, כנציג משרד הבריאות ומדינת ישראל. לעומת זאת, שמו וחתימתו של הנציג מטעם פייזר מושחרים עדיין גם במסמך החדש. עו"ד גור: "איזו סיבה – מסחרית או אחרת – יכולה להיות להסתרת זהותו וחתימתו של בכיר בתאגיד מסחרי החתום על הסכם רשמי עם מדינה?".

"יתר על כן, גם מספרי העמודים בעותק החדש עדיין מושחרים. וכאן, כפי שתהה אף השופט בדיון בעתירה, יש לשאול – מדוע? איזו סיבה יכולה להיות להסתרת מספרי העמודים? הרי בוודאי לא ניתן לטעון שמספרי העמודים הם 'סוד מסחרי'. ההשחרה מעלה חשש שייתכן כי ההעתק אינו מוצג בשלמותו, שכן אין כל דרך לדעת אם העמודים המוצגים בו הן אכן כל העמודים שאותם מכיל ההסכם הזה – גם אם מדובר אכן בהעתק נאמן למקור. זאת, במיוחד לאור העובדה שחלק מהעמודים מסתיימים בהשחרה, כאשר העמוד הבא שמוצג מתחיל אף הוא בשורות מושחרות. כיצד נוכל לדעת שלא חסרים עמודים בין ההסתרות הללו?".

פרט מעניין שלישי שעולה מעיון בעותק החדש שהוצג לבית הוא משפט הוא שאף כי מרבית ההשחרות שהיו בעותק הקודם שהוצג לציבור נותרו גם בעותק הנוכחי – הרי שכמה מהשורות המושחרות גלויות לפתע. עו"ד גור: "לא ניתן שום הסבר או נימוק להחלטה להשחיר את השורות האלה קודם, או לגלותן עכשיו. מה הסיבה לכך? האם קודם לכן היה במסמך מידע שהוא סוד מסחרי ו/או עלול לפגוע ביכולות המשא ומתן של ישראל (כטענת משרד הבריאות) ועכשיו לא? האם מדובר בטעות, או שמא זהו עותק של ההסכם שהתקבל מפייזר – והאם יש להסיק מכך שההשחרות במסמך הראשון שפורסם נועדו להסתיר את המידע המסוים הזה בעיקר מהציבור בישראל? אין לנו דרך לדעת בוודאות, אך ייתכן שבחינת השורות שהתגלו זה עתה יכולה להעיד במשהו על המניעים להשחרתן במקור".

2. הסכם הייצור והאספקה  עם פייזר – זהו למעשה הסכם הרכש עם החברה. הסכם זה לא פורסם לציבור כלל, ואולם הוא מוזכר מספר פעמים ב'הסכם שיתוף הפעולה' כ-“Manufacturing and Supply Agreement”. לכן, קיומו ידוע לנו כבר מאז פורסם העותק הבלתי חתום של "הסכם פייזר" לראשונה בינואר 2021, כאשר ברור כי מדובר בהסכמים שלובים לאותה עיסקה. הגילוי החדש נוגע למועד חתימתו של הסכם הרכש. 

עתה מתברר לראשונה כי גם הסכם זה, דהיינו עיסקת הרכישה עצמה, נחתם כבר ב-1 בדצמבר 2020, בד בבד עם הסכם ה"שיתוף במידע". כך עולה משורת טקסט בעמוד הראשון של הסכם "שיתוף המידע", אשר הייתה מושחרת בעבר ונחשפה לראשונה בעותק החדש שהוצג עתה לבית המשפט (התאריך 1 בדצמבר 2020 מצוין על ידי משרד הבריאות גם במסמך התגובה לבקשת המידע של ד"ר זרניק, בסעיף 10א לתגובה). 

3. הסכם סודיות – מתגובת משרד הבריאות (סעיף 10ג) עולה כי הסכם זה נחתם על ידי משרד הבריאות ופייזר ב-12 ביולי 2020. למעשה, הסכם זה נחתם שלושה חודשים לפני שפייזר הגישה בקשה לקבלת ה-EUA, ואף לפני שהחלה במחקר שלב 3 על המוצר שלה. עו"ד גור: "מעבר למועד החתימה, נשאלת השאלה מהי הסיבה לחיסיון המוחלט של עצם קיומו של הסכם זה עד כה מהציבור? מה יכולה להיות הסיבה להסתרת הסכם סודיות? הרי הסכם סודיות איננו מכיל את הסוד עצמו (ובמידה שכן, ניתן להשחירו) – תפקידו רק להגדיר את מנגנון החיסיון". 

4. מסמך עקרונות – כפי שניתן להיווכח מאותה תגובה לבקשת חופש המידע המוצגת לעיל (סעיף 10ד), מסמך זה נחתם בין ישראל לפייזר ב-13 בנובמבר 2020.  ככל הנראה, גם ההסכם הזה מוזכר בהסכם שיתוף המידע המושחר שהוצג לציבור, רק שעד כה לא יכולנו לדעת על קיומו, שכן הוא מצוין בסעיף 10.6, במשפט שהיה עד כה מושחר, ונחשף במסמך החדש.

נוסף על ארבעת ההסכמים/מסמכים המרכזיים שלעיל, אחת השאלות המטרידות עולות דווקא ממה שלא נאמר בתגובה הזו בנוגע למערכת ההסכמים הנוגעת לעסקה בין ישראל לפייזר. עוד בטרם חשיפת המידע החדש – מתברר מתוך הטקסט הגלוי של "הסכם השיתוף במידע" קיומה של תעלומה משמעותית נוספת הנוגעת להסכמים בין ישראל לפייזר הקשורים בעסקה הזו. כך, כפי שעולה מנוסח ההסכם, סוכם בין מדינת ישראל לבין פייזר הסדר הנחה (discount arrangement). עובדת קיומו של הסדר זה מתגלה בסעיף 7.7.2 של הסכם שיתוף הפעולה, ונראה כי הוא נחתם תחת הסכם זה – אך מנגנון הסדר ההנחה אינו גלוי בו לציבור.

היעדר כל התייחסות בתגובה של משרד הבריאות לעניין הסדר זה מותירה את ההסדר בבחינת תעלומה. מהו בדיוק ההסדר הזה ומדוע אין כל התייחסות אליו? האם הוא מהווה חלק מהמנגנון שכובל את מדינת ישראל לעסקה ולפרויקט עם פייזר?

משרד הבריאות אישר את השימוש בחיסון לפני ה-FDA

סדרת ההסכמים שנחתמה עם פייזר כוללת אפוא ארבעה הסכמים/מסמכים לפחות: הסכם סודיות – שנחתם ב-12 ביולי 2020; מסמך עקרונות שנחתם ביום 13 בנובמבר 2020; הסכם ייצור והפצה (רכש) שנחתם ב-1 בדצמבר 2020; והסכם שיתוף מידע שנחתם אף הוא ב-1 בדצמבר 2020.

כפי שניתן להיווכח מתרשים הטיים-ליין המצורף מטה, כל הארבעה נחתמו בטרם קיבל החיסון את היתר החירום מה-FDA, והסכם העקרונות נחתם עוד לפני שפייזר אפילו הגישה את הבקשה לקבל את ה-EUA. "יתירה מכך, הסכם הסודיות נחתם בין הצדדים אפילו לפני שהחברה התחילה את מחקר שלב 3 שלה", אומרת עו"ד גור. "בנסיבות כאלה, קשה מאוד להתייחס ברצינות לטענה שלפיה לא מדובר בניסוי של ממש בבני אדם".

"סוג ההסכמים שנעשו, מועד חתימתם, ועוד יותר מכך, החיסיון הממושך והבלתי מוסבר לגביהם, מעלים את השאלה מה התרחש כאן? האם הייתה כאן רק הפקרות פיננסית, או שמא גם שחיתות ועבירות אתיות חמורות בהפקרה רפואית של אזרחי ישראל? האם היה כאן ממש ידע מוקדם לגבי אישורי ה-FDA טרם נתינתם בפועל, או התעלמות יהירה מחשיבותם, או שמא הייתה למדינה סיבה טובה להניח שאישור ה-FDA אינו אלא חותמת גומי צפויה? כל האופציות חמורות מאד ומטרידות ממש".

מה שמגביר עוד יותר את החשש שמדובר בניסוי באזרחי ישראל, ושמשרד הבריאות היה נחוש לקיים אותו עבור פייזר, הוא העובדה שכבר ב-8 בדצמבר 2020 – שלושה ימים לפני שה-FDA העניק לפייזר את היתר החירום – המשרד מיהר להנפיק מסמך 'אישור יבוא ושימוש' לתרכיב של החברה. "לכאורה, ניתן לטעון כי ב-1 בדצמבר 2020, עת חתם משרד הבריאות על הסכמי הרכש ושיתוף הפעולה עם פייזר, הסבירות לקבלת היתר החירום מה-FDA בתוך מספר ימים כבר הייתה גבוהה, ולכן החתימה המוקדמת אולי לא בעייתית", אומרת עו"ד גור. "אבל אם זה כך, מדוע משרד הבריאות מצא לנכון להנפיק את האישור כבר ב-8 בדצמבר, ולא המתין כמה ימים להחלטת ה-FDA? המסקנה מכך על פניו היא שמדינת ישראל למעשה הסתמכה אך ורק על רגולציה של עצמה בעיסקה עם פייזר ובאישור שימוש במוצר הניסיוני והחדשני שלה לגבי כלל אוכלוסיית ישראל. מסמך זה היה חיוני כדי לעמוד לכל הפחות בדרישות תקנה 29(א) לתקנות הרוקחים (תכשירים), התשמ"ו-1986 בנוסחה המקל במיוחד להליכי רישוי בתנאי חירום, ובהתגבר על פקודת הרוקחים (נוסח חדש), התשמ"א-1981. למרבה הצער, לא ברור על מה באמת נסמכה הנפקת האישור, שכן אין שום שקיפות גם לגבי תהליך קבלת ההחלטה הזו".

ד"ר גיא שנער, פיזיקאי בעל 20 שנות ניסיון בפיתוח, מחקר קליני, ורגולציה של מכשור רפואי, וממציא, יזם ומנהל טכנולוגיה ראשי במספר חברות הזנק רפואיות, מתקשה גם הוא להבין כיצד ייתכן שמשרד הבריאות לא מוצא את ההסכם סביב עיסקת הרכש הרפואית הגדולה ביותר שנחתמה אי פעם בתולדות מדינת ישראל. "זה באמת מגוחך שלוקח כל כך הרבה זמן למשרד הבריאות להציג את ההסכם, ואחרי כל הזמן הזה הם עוד מציגים אותו לא חתום", הוא אומר. "אבל העובדה שהם נדרשים לטיעונים כמו 'אנחנו לא מוצאים את ההסכם', כשמדובר בעיסקה בסכום עצום, של אולי מאות מיליוני דולרים, מעוררת תמיהה לכל הפחות. כמי שעוסק בתחום, אני יכול לומר שהמקום המתבקש למצוא בו הסכמים הוא אצל עורך הדין שעשה את ההסכם. פשוט מרימים טלפון לשותף שאחראי על העריכה שלו ומבקשים שישלח אותו. קשה להאמין שבהסכם בסדר גודל כזה לא היה מעורב עורך דין חיצוני מלבד המחלקה המשפטית של משרד הבריאות. המדינה לוקחת עורך דין חיצוני כשמדובר בהסכמים הרבה פחות משמעותיים. למה אם כן משרד הבריאות לא פנה לעורך הדין? זה לא נראה סביר. המסקנה המתבקשת היא שהם לא מעוניינים שהציבור יידע מה כתוב בו. הם לא רוצים שיידעו כיצד התקבלו ההחלטות ולמה".

ההסתרה הכבדה סביב העסקה עם פייזר מעלה שאלות וחששות נוספים. "אחד החששות הוא שמדינת ישראל משמשת גם כסוכן מכירות וגם כחלון ראווה עבור חברת פייזר – לצורך קבלת האישורים הדרושים לה למוצר הזה ולצורך החדרתו לשאר העולם", אומרת עו"ד גור. כבר מנוסח 'הסכם שיתוף המידע' עולה החשש הזה לעסקה ולהתחייבויות של ישראל – שלא במסלול הבירוקרטי-אתי הרגיל. החשש הזה גובר לאור מה שידוע לנו היום מן הפרסומים על הדברים שנאמרו לחברי ועדת הלסינקי העליונה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן-טוב זמן קצר לפני שמרביתם התפטרו במחאה על החלטתו להפקיע את סמכויות הוועדה.

גם לדברי ד"ר שנער, ניסיונות ההסתרה של משרד הבריאות מגבירים ביתר שאת את חשיבות השאלות שלא זכו עדיין למענה, ביחס לשיתוף הפעולה המחקרי בין ישראל לבין פייזר. "אני חושב שהריח שנידף משיתוף הפעולה המחקרי הזה הוא רע מאוד", אומר גם ד"ר שנער. "אף אחד ממדדי התוצאה שעליהם הוסכם מראש מפורשות לא היה מדד בטיחות, כגון תמותה כללית, אשפוזים מכל סיבה שהיא או תופעות לוואי. כביכול, נקודת ההנחה שיצאו ממנה הייתה שהחיסון בטוח לשימוש,  ועכשיו כל מה שנותר לחקור הם מדדים שונים שאמורים להוכיח את יעילותו".

במאמר אודות הסכם שיתוף הפעולה שפורסם באוקטובר השנה באתר של מכון המחקר האמריקאי Brownstone Institute, מסביר ד"ר שנער כי הנטישה של נקודת המוצא הזו הפכה לכמעט בלתי אפשרית לאחר חתימת ההסכם, "לא רק בשל מפגש בין האג'נדה הפוליטית של בנימין נתניהו, לבין האינטרסים המסחריים של פייזר, אלא גם פוטנציאלית בינם לבין היוקרה האקדמית של בכירי משרד הבריאות".

"ראש הממשלה דאז (ושוב כיום) בנימין נתניהו עמד בפני איום פירוק ממשלתו והחלפת מנהיגותו בבחירות, כתב ד"ר שנער במאמר. "על כל זה העיב כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו. נתניהו החליט להמר על החיסון של פייזר כאסטרטגיה שיכולה לאפשר לו לפתור את בעיית הקורונה, עם יתרון נוסף של רווח פוליטי משמעותי... מדוע פקידי משרד הבריאות נכנסו להסכם הזה? מדוע הם לא שמרו על תפקידם כרגולטורים, ומדוע הם התנדבו לשמש כסניף השיווק, ההפצה, המחקר והפרסום של פייזר? נראה כי הלחץ של נתניהו ולשכתו תרם לנושא. אבל אי אפשר להתעלם מהזווית האישית, ומניגוד העניינים הפוטנציאלי שהוא עלול לגרור אחריו: היוקרה האקדמית שמעניקים מאמרים רבים שפורסמו ב-NEJM וב-Lancet יכולה לשנות חיים מבחינת מעמד אקדמי וקידום".

האם נדע אי פעם מה באמת קרה פה? נכון להיום, המידע שנחשף מהמסמכים החדשים מעלה כאמור, יותר שאלות מתשובות, אבל כל הסימנים מעידים על כך שמשהו גדול בהרבה ממה שנחשף לעינינו התרחש כאן, ושהמעורבים בדבר, כולל ממשלת נתניהו ומשרד הבריאות, מתאמצים מאוד להסתיר זאת, ותוך הטעיה של ממש של אזרחי ישראל ושל העולם כולו.

משרד הבריאות לא השיב לבקשת התגובה שהועברה על ידי מגזין זמן אמת. מדוברות פייזר נמסר כי החברה בוחרת שלא להגיב על הכתבה.