"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
אחת האכזבות הגדולות של השנה האחרונה, מאז נכנס לחיינו התו הירוק, היא השתיקה מחרישת האוזניים של אמנים רבים כל כך לנוכח האפליה הגדולה. איך ייתכן שהמוסיקאים, השחקנים, הבמאים והאמנים שכה הערכנו, נכנעים ומשתפים פעולה? אך מתברר שלא כולם שותקים. מתי כספי, איריס ועופר פורטוגלי, אורנה פיטוסי, אושרי כהן ואביטל לבני הם כמה מהאמנים שבחרו לא לשתף פעולה ולא לשתוק
"המוזיקה שייכת לכולם", כך חזר ואמר המלחין ההונגרי הנודע, זולטן קודאי. קודאי היה בין המלחינים האנושיים ביותר של הונגריה, שהסתיר יהודים בביתו במהלך מלחמת העולם השנייה ודאג להביא את המוזיקה גם לאלה שמעמדם הסוציו-אקונומי היה נמוך יותר, כדי שכולם יוכלו לקחת חלק בחוויית המוזיקה. הוא קבע כי הזכות הטבעית ליהנות ממוזיקה ומתרבות בכלל ואף להתנסות בה, היא זכות שהאדם נולד איתה ואין לשלול ממנו אותה. האם יש אמנים שזוכרים כיום מה תפקידה של המוזיקה?
כשפרצה הקורונה לחיינו, תחילה נסגרו מוסדות התרבות, וכשנפתחו שוב לאחר תקופה ארוכה, זה קרה תחת מתווה התו הירוק. ואז היכתה בנו תדהמה מהולה בעצב ואכזבה עמוקה. איך יכול להיות שהאמנים שנהגנו להאזין להם בלי סוף, שאהבנו כל כך, ושהשחקנים והבמאים שכה הערכנו, הסכימו לשתף פעולה עם האפליה הגדולה? איך לקחו בה חלק ולא התנגדו? הרי התרבות נועדה לגשר ולקרב בין אנשים, לא להסית ולפלג. אך האם כל האמנים נהגו כך? האם קם מישהו שאמר שהוא לא הולך להפריד בין מחוסנים ולא מחוסנים ודיבר בגלוי נגד הסתה? למזלנו, היו כמה כאלה, וכדאי שנזכור אותם, כמו שאנו זוכרים את קודאי, משום שהאמנים האלה כבר זכו לזכות ולכבוד להירשם בספר ההיסטוריה של התקופה שלנו.
אחד האמנים הראשונים שלא שתק וצפה מבעוד מועד לאן יתדרדר המצב, היה המוזיקאי והיוצר מהפוריים והחשובים ביותר שלנו, מתי כספי, ששיריו ועיבודיו הנפלאים הם נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית. כבר בתחילת הקורונה, כשנתניהו החליט לסגור את מקומות התרבות ולמעשה הזניח לחלוטין את עולם התרבות, היה ברור לאמנים שנשקפת סכנה גדולה לקיומה. אף על פי כן, מעטים העזו להרים את קולם, אם בכלל. מעטים העזו לסכן אולי את המשך עתידם המקצועי בארץ ולהחליט להילחם על האמת שלהם. מתי כספי הרים את קולו כבר באוגוסט 2020, לאחר החלטת נתניהו לסגור את הספרייה הלאומית ולשלוח את עובדיה לחל"ת. הוא פנה בסרטון וידאו במסר ישיר ל"ההוא מבלפור" ואמר שמאחר שסגר את כל מקומות התרבות והרס את חיי כל העוסקים בה, מוטב שישמיד את כל יצירות האמנות בביתו.
המסר היה ברור. בלי תרבות – אין חיים. התרבות היא חלק בלתי נפרד מעולמנו, והדבר המתבקש לעשות היה לומר את זה בריש גלי. בתגובה לכך, קיבל איומים על חייו ועל חיי משפחתו ונאלץ למצוא מקום בטוח עבורם. אך גם מאז לא שתק. הוא סיפר בראיונות שאינו "מכחיש קורונה", שכן נדבק בנגיף וחלה, ואמר גם שמרבית האוכלוסייה יכולה להחלים מהמחלה בעזרת טיפול מתאים ונכון. הוא הדגיש ואמר שהממשלה משתמשת במחלה כאמצעי להשליט פחד, ושהפחד משתק חשיבה הגיונית.
יתירה מכך, מתחילת קמפיין החיסונים הראשון, הוא הודיע שאינו מוכן להופיע במסגרת מתווה התו הירוק, וכי לא ישתף פעולה עם הדיקטטורה. כך כתב באחד מהפוסטים שלו: "כבר הצהרתי בעבר שלא אופיע אם תהיינה הגבלות שלא יאפשרו לחלק מהקהל שלי לבוא להופעותי. לא אשתף פעולה עם דיקטטורה או פאשיזם. אני מעדיף לאכזב את עצמי ולא להופיע, מאשר לאכזב אפילו שני אנשים שירצו לבוא להופעותיי ולא יתאפשר להם כי לא התחסנו. אגיע להופעות אך ורק אם יוסרו כל ההגבלות ויתאפשר לכל מי שירצה בכך לבוא להופעותי. או כולם או אף אחד! לא תהיה איפה ואיפה. גופינו ברשותינו ולא ברשות העריצים".
הנחישות והכנות הבלתי מתפשרת שלו העניקו תקווה לרבים. תקווה לכך שעוד יש אמנים שפועלים למען הצדק ואומרים את אשר על ליבם, מבלי לפחד. כיום, ניתן להמשיך לעקוב אחר פעילותו ברשתות החברתיות וגם ליהנות מקונצרטים דיגיטליים, וגם שם הוא לא מפחד למחות בדרכו הייחודית.
אומץ לב לא פחות מרשים מפגינים גם זוג המוסיקאים איריס ועופר פורטוגלי, שעל פי השקפת עולמם, תווים יש רק במוסיקה. בני הזוג פורטוגלי, הפעילים כבר עשרות שנים בסצנה המוזיקלית בארץ ומנהלים הרכבים של גוספל וג'ז, היו גם מרצים בכירים בבית הספר למוסיקה רימון, ואיריס הייתה גם המנהלת האקדמית של בית הספר בשבע השנים האחרונות. שניהם יחד העניקו מהידע שלהם לדורות של מוזיקאים במשך 30 שנה, שכיום הם אמנים מצליחים בארץ ובעולם. לכן, גם ההחלטה שלקחו לסיים את תפקידם בבית הספר הייתה ודאי לא פשוטה, אך אמיצה ומעוררת השראה. החלטה שבאה מהלב ולא משום מניע אחר, ושבבסיסה נמצא העיקרון של להיות חופשי ולא להיות עד למצב שבו נגזלות זכויותיו של אדם אחר, או גרוע מכך, לשתף פעולה עם גזילתן.
תמיד תהיי ציפור דרור: איריס ועופר פורטוגלי. צילום: רונן אקרמן |
"לאורך כל השנים הובלתי אמנים להקשבה לסמכות הפנימית", כתבה איריס בפוסט הפרידה מביה"ס רימון. "לא לציית ולא לקושש אהבה מבחוץ. לעבוד על חוסן פנימי גם במחיר חוסר פופולריות רגעי. אינני מאמינה בטוהר כוונותיהם של מנחיתי התקנות. נהפוך הוא. לא רוצה לקחת על מצפוני אפילו תלמיד אחד שהתייאש והחליט להזריק בגלל לחץ חיצוני".
בני הזוג פורטוגלי הביעו כבר מתחילת הדרך את התנגדותם לתו הירוק ולעריצות הרפואית שהוא נועד ליישם. "תמיד תהיי ציפור דרור", ביקש אביה של איריס. לעזוב בזמן הזה החלטה שציפורי דרור לוקחות. לאורך כל השנתיים האחרונות פועלים בני הזוג פורטוגלי למען זכויות האדם בישראל, ומלבד הפעילות המוזיקלית הענפה שלהם, הם הפכו גם לפעילים חברתיים בולטים, בנו קהילות ונתנו תמיכה למוזיקאים אחרים ולרבים שהיו זקוקים לה. במקביל, הם גם לוקחים חלק פעיל ביצירת מסגרות אלטרנטיביות, הפתוחות לכולם, ללא אפליה. בני הזוג פורטוגלי ערכו במהלך כל השנתיים האחרונות מופעי חצר לכולם – קונצרטים של אהבה ויצירה, שבהם נוצרים חיבורים מיוחדים בין אנשים. כך כתב עופר באחד מהפוסטים שלו: "כל מהותי היא חיבור. תמיד ידעתי לחבר בין קהילות, אנשים ומוסדות שונים. בכל שבעת אלבומי ובאין ספור ההופעות שהפקתי, חיברתי בין הג'אז לישראלי ובין תרבויות מזרח ומערב. הצלחתי בכשרון רב להכניס לאולפן אחד מוסיקאי ג'אז שמנגנים מיליוני אקורדים בדקה, יחד עם נגני רוק שמאלתרים בלה מז'ור. ניחנתי ביכולת נפלאה לגעת בלב של אנשים. זאת מתנה ענקית שקיבלתי ואינני מתכוון לוותר עליה ולתת יד להסתה ולפילוג". כיום, הם ממשיכים בעשייה וביצירת עולם תרבות חלופי, עולם ללא אפליה, שבו כולם יוכלו לקחת חלק, וזו מטרתם, לסלול דרך חדשה לעתיד טוב יותר.
גם בתחום אמנות התיאטרון והקולנוע, אמנים אמיצים השמיעו קולם ולא חששו להילחם על האמת שלהם. אחד מהקולות הוא של השחקנית, המנחה והקריינית, אורנה פיטוסי. אורנה היא אחת השחקניות המוכשרות ביותר בתרבות הישראלית. במשך 27 שנים היא הופיעה בסדרות ובסרטים רבים, ובשנה האחרונה, הבחירה שלה הייתה להישאר נאמנה לעצמה ולקחת את הסיכון המקצועי, אך לא לאבד את עצמה בדרך. היא נאלצה לוותר על תפקידים ראשיים בתיאטרון גשר ובעונה השנייה של הסדרה "מנאייכ", ואף על ההשתתפות בטקס פרסי הטלוויזיה, שבמסגרתו הייתה מועמדת לשחקנית ראשית לסדרה "הדבר הגדול המיוחד". כל זאת, רק משום שלא הסכימה להיבדק ולהתחסן.
הדבר הגדול והמיוחד: אורנה פיטוסי. צילום: גיא הכט |
לכמה אמנים באמת יש את התעוזה והאומץ לעשות זאת – להתעקש על הזכויות הטבעיות ולא לוותר, גם אם המחיר כבד? שאלה גדולה אף יותר היא על מה עוד אנו מוכנים לוותר בדרך, או כמו שאורנה ניסחה זאת באחד הפוסטים שלה, "בכל פעם שאנחנו מסכימים לגדר שנפרצת, גדר הרבה יותר רחוקה נפרצת גם היא". מאז, אנו רואים שהרבה גדרות נפרצות, בזו אחר זו.
פיטוסי גם הפכה לפעילה חברתית ברשתות, כשרבים עוקבים אחריה ואחר הפוסטים החודרים ללב והמעוררים שהיא מפרסמת. כבר בדצמבר 2020 כתבה כך: "המגפה האמיתית היא לא הקורונה. המגפה האמיתית היא מקררים ריקים. המגפה האמיתית היא אנשים שמתאבדים מרוב ייאוש. היא ילדים שנושרים ממסגרת הלימודים. היא בני נוער שהולכים לאיבוד. היא ריחוק חברתי, היא זום. היא מלחמת הפחדה, היא פירוד, היא הפרדה. היא זקנים שנזרקים לכלבים. היא הגבלת זכויות. היא מדיניות הלשנה. היא הנשים המוכות שישנות עם האויב. זו המגפה".
גם בראיונות עימה לא חששה לבקר באופן נוקב את התנהלות הממשלה ואת מגיפת החרדה שהיא מתפעלת. כיום, גם היא שותפה ליוזמה ליצור עולם תרבות אלטרנטיבי ואף משקיעה מזמנה רבות בהוראת המשחק.
אמן נוסף שמנסה לעורר את הציבור לתהליכים המסוכנים המתחוללים בעולם בשנתיים האחרונות בעזרת האמנות, הוא השחקן, הבמאי והמוזיקאי אושרי כהן. הרזומה של כהן מרשים. הוא שיחק בעשרות סדרות ובסרטים רבים, ובעשור האחרון הפך לאמן פעיל בסצנת המוזיקה, ובפרט בענף המוזיקה האלקטרונית, וגם החל לביים סרטים קצרים. נדמה שכהן היה ער כבר מזה זמן רב, וכי הדבר בער בו. לכן, הוא הבין שהגיע הזמן לפעול ולנסות לפקוח את עיניהם של הצופים בסרטיו, כל עוד אפשר לעשות זאת וניתן לנו החופש האמיתי ליצור אמנות מעוררת מחשבה, שמציגה לעיתים גם את המראה העקומה או את מה שפחות נעים, אך הכרחי לראות.
ביולי 2020 עלה סרטו הקצר הראשון, במסגרת סדרת הסרטים "פרויקט אאוט", שנקרא "פיצה חדשה". סרט שמציג תרחיש גרוע ביותר, מעין חלום בלהות של כל אחד מאיתנו, שבו נאבד לחלוטין את הפרטיות שלנו. מציאות שבה "האח הגדול" ינהל את חיינו, ידאג לבריאותנו, ואף הזמנת פיצה תהיה פעולה שכרוכה בסיכון ממשי. לאחר ההלם הראשוני בעת הצפייה בסרט, הצופה למעשה מתפכח, ומבין שאולי המציאות לא כל כך רחוקה מזה. הרי זה כבר אינו סוד שמנועי החיפוש כדוגמת גוגל, עוקבים אחרינו כל העת ושרשת האינטרנט מתעדת את כל פעילותנו. ולמי מועבר המידע שלנו והפרטים הכי אישיים שלנו? לבעלי השליטה כמובן. כך ניסח זאת אושרי באחד מהראיונות שנערכו עימו: "ככה העולם עובד: יש את האנשים שהם חזקים, בעלי אמצעים, בעלי השפעה והם רוצים לשמור על זה ככה. והם יעשו הכל כדי לשמור את הכל אצלם". הוא הוסיף: "כל יפי הנפש האלה, המאוד גדולים ועשירים וחזקים, הם בסופו של דבר חבורה אחת עם אינטרסים מאוד ברורים, והאינטרסים הם שליטה אבסולוטית בדבר הזה שנקרא מערכת, בדבר הזה שנקרא אזרחים ואנחנו צריכים להיות מתנגדים. אנחנו צריכים להתנגד לזה. אנחנו צריכים שיהיה קו אדום ברור: עד לאיפה מותר להם להתערב בחיים האישיים שלנו".
לאחר יציאת הסרט הראשון, הוא פרסם שני סרטים נוספים במסגרת הפרויקט: "פסטה חשוכה" ו"גלידה עייפה", אשר מציגים היבטים אחרים וסיטואציות שונות שעלולות לקרות בחיינו אם לא נציב את הגבול הזה. האחרון שבהם, זכה להצלחה עולמית בפרס "הישג יוצא דופן" בפסטיבל סרטים בינלאומי בצרפת. כהן גם לקח חלק במחאות כנגד מתווה התו הירוק, והביע לא פעם את דאגתו בקשר למצב הנוכחי בראיונות שנתן. במהלך השנה האחרונה הציג את המחאה האישית שלו באמצעות היצירה שלו, והראה את הכוח שלה להשפיע על האנשים להפסיק לציית וללמוד לשים את הגבול. דרך טובה וחשובה ליצירת שינוי אמיתי.
מתי כספי, אורנה פיטוסי, איריס ועופר פורטוגלי, ואושרי כהן אינם היחידים. יש עוד שורה ארוכה של אמנים אמיצי לב המתנגדים להסתה, שעשו בחירות על פי צו מצפונם, שלא שתקו ושמנסים לעורר את האנשים שבקרבתם לשרשרת האסונות המתמשכת שמתרחשת כאן תחת תקנות הקורונה, שהולכות והופכות לדיקטטוריות. כל אחד מהם עושה זאת בדרכו שלו. כך למשל, השחקן והדוגמן מייקל לואיס הביע לא אחת בראיונות עימו את דעתו על מצב הקורונה הנוכחי ועל מה שלדעתו עומד מאחורי הכל. "אני חושב שיש מחלה. אין מגיפה, הכל אינטרסים בסופו של דבר", הוא אמר בראיון לתוכנית הצינור. "אנחנו לא יודעים מהם. כל הדבר הזה, זה ניסוי, בסופו של דבר ואנשים חיים את החיים שלהם כאילו עדיין בסבבה ומאמינים למה שיוצא מהטלוויזיה".
גם השחקן ליאור נאור יוצר סרטונים סאטיריים וקומיים במטרה להציג את המראה העקומה של המציאות הנוכחית שלנו ופעיל מאוד ברשתות החברתיות. לאחרונה פורסמה במסגרת "פרויקט העדויות" של אביטל לבני, עדותה החשובה של המחזאית, התסריטאית, הבימאית והשחקנית, הדר גלרון, שסיפרה על בן משפחתה שנפגע קשות מהחיסון ועל מכרים אחרים שלה שנפגעו ופנתה בקריאה בסוף "אנחנו צריכים להתעורר. בשביל הילדים".
פרויקט העדויות עצמו הוא יוזמה של האמנית אביטל לבני, שחקנית ויוצרת, ואמא לשני בנים, שהחליטה לפרוץ את סכר השתיקה סביב תופעות הלוואי של חיסוני הקורונה, ולהשמיע את קולם של אנשים שנפגעו לאחר קבלת חיסון הקורונה. "בחודשים האחרונים התחלתי לשמוע על יותר ויותר דברים קשים שקרו לאנשים שאני מכירה זמן קצר לאחר שהם קיבלו את החיסון הניסיוני של פייזר", היא אומרת בפתח הסרט שיצרה, שתורגם לכמה שפות והפך לוויראלי ברחבי העולם."ראיתי שאין אף עיתונאי, תחקירן חדשות, מישהו, שיחקור את הדברים האלה לעומק ויפרסם את הנתונים. ואז הם התחילו לתת את החיסון הניסיוני הזה לילדים שלנו. אז החלטתי שאני לוקחת את זה על עצמי. שמעתי אלפי עדויות. דיברתי עם מאות אנשים, כשהרוב המוחלט שלהם בגלל כל האווירה שמסביב והעוינות פשוט פחדו להיחשף. אבל בסוף הצלחתי להגיע לאמיצים והאמיצות שהיו מוכנים להיחשף".
להשמיע את קול הנפגעים: אביטל לבני |
אולי אין זה מפתיע שחלק מהפעילים החברתיים המרכזיים שפועלים היום הם אמנים בעצמם, כדוגמת השחקן, הבמאי והתסריטאי, רוני גאמר, או אסטוריה ליאוני, שהייתה בעבר שחקנית וזמרת בתיאטרון "הבימה". הם משקיעים כיום הרבה מזמנם בניסיון לעורר את האנשים ולעודדם לפעול ולהילחם למען החירויות הבסיסיות שלנו.
אמנים רבים מעמיתיי לדרך, שמוחים ולא שותקים. אנשים שהם לא כוכבי פסטיגלים המשרתים את הממשלה, אלא אמנים שמתנגדים למדיניות הנוכחית שלה וזועקים על התקנות האכזריות. אמנים שמזכירים שההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה, ושלפני הכל, עלינו להיות בני אנוש ולכבד את השני על דעותיו ובחירותיו. אותם אמנים נמצאים ביניכם וצועדים איתכם בדרך. אם אתם פוגשים אחת או אחד מהם, פיתחו את ליבכם בפניהם. יש להם הרבה מה לחלוק איתכם.
אסתר אדם היא מוסיקאית וזמרת אופרה.
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.
תגובות לכתבה זו יועברו לאישור לפני פרסום. אנא השתמשו בשפה מכבדת ואם מצאתם טעות, אנא צרפו נימוק ענייני וקישור למקור הטענה.
"מגזין זמן אמת" הוא אתר תקשורת שהוקם כדי לספק את מה שחסר כל כך במדיה – עיתונות אחרת, מעמיקה, המייצרת תוכן איכותי, שכולל תחקירים, סקירות ומאמרי עומק, ופועלת מתוך תחושת שליחות וללא אינטרסים מסחריים או פוליטיים, בתמיכת הציבור הרחב.